הקניון של לבייב בבוקרשט

בביקור האחרון של אשתי ושלי בבוקרשט, גיליתי שלאשתי יש תחביב חדש: החלקה על קרח. היא כל כך דלוקה על החלקה על קרח, עד כי בשבוע  בו בילינו בבוקרשט, היא סחבה אותי 3 פעמים לאתר ההחלקה על קרח,  שבנוי בקניון אפי (AFI Cotroceni) שבנה לבייב בבוקרשט.

ביום הרביעי שלנו בבוקרשט בתום שלושה ימי החלקה על הקרח, אמרתי לאשתי: ״בואי לשם שינוי לבקר ב-ארנה נאציונלה בבוקרשט, שהוא  האצטדיון הלאומי החדיש של רומניה, בו משחקת גם קבוצתי האהודה – סטיאווה״. למרבה הפלא – אישתי הסכימה.

נכנסנו לאצטדיון. אחרי 10 דקות אשתי התחילה לכעוס על כך שבכל האצטדיון  הגדול והמפואר הזה, אין זכר למשטח החלקה על קרח.

כדי לפייס אותה, חזרנו למשטח ההחלקה על קרח שבקניון אפי, שבנה לבייב בבוקרשט… בפעם הרביעית.

ביום החמישי שלנו בבוקרשט, החליטה אשתי שהיא מכירה את בוקרשט כמו את כף ידה ועל כן,  היא תהיה מדריכת הדרך שלי בעיר ותוכיח לי עד כמה פשוט להתמצא שם.

חרף החששות הגדולים שלי שהצעת אישתי שנבעה מהסכסוך הממושך שבין אשתי לבין הקריינית של הוויז, באוטו שלי, הסכמתי להצעתה של אישתי.

אשתי החליטה להוביל אותי לטיול ב –  calea victoriei, שהוא הרחוב המרכזי של בוקרשט.

קבלנו מידע מוקדם במלון שהרחוב  calea victoriei נמצא במרחק של 3 דקות הליכה מהמלון שלנו.

יצאנו לדרך. לאחר 45 דקות הליכה מאומצת, במהלכן חזרה אשתי, שוב ושוב, על המילים: ״אל תקטר, כבר מגיעים״, נשברתי והחלטתי לשאול את העוברים ושבים איך מגיעים ל- calea victoriei. כולם ענו לי שאני צריך ללכת כ-45  דקות לכיוון ההפוך.

אשתי פירשה את פניותיי לעוברים ושבים, כאקט של חוסר אמון בה  וכקנוניה שלי ושל תושבי בוקרשט –  כנגדה. על כן, החליטה אשתי לפסול על הסף את כל התשובות של העוברים ושבים והמשיכה לצעוד בבטחה לכיוון ההפוך בו החלה לפני 45 דקות.

כאוהד שרוף של ליברפול, שההימנון שלה הוא ״you’ll never walk alone”, החלטתי שלא לזנוח את אישתי בשעותיה הקשות ולהצטרף אליה, אל הבלתי נודע.

כעבור 15 דקות של הליכה אל הבלתי נודע, הגענו אל הנודע: משטח ההחלקה של קניון אפי….שבנה לבייב בבוקרשט.

מקץ יומיים נוספים חזרנו ארצה אל החום הישראלי של 35 מעלות צלסיוס.

בחום האיום בארצנו חשתי לראשונה מאז יציאתנו לבוקרשט, געגועים עזים למשטח ההחלקה על קרח שבקניון אפי….שבנה לבייב בבוקרשט