מיד לאחר שהגעתי לפרקי, הבנתי שאת ליבה של הבת הפולניה, כובשים דרך האגו של אמה. לכן, סיגלתי לעצמי אימרה, שפתחה לי את ליבה של כל נערה ממוצא פולני, בה חפצתי: בביקורי הראשון בבית הוריה, נהגתי להביט בבת ובאמא, לסירוגין, ואז נהגתי לפלוט בפליאה דרמטית: ” רגע… מי כאן האמא ומי כאן הבת?!”.
זהו… לא הייתי זקוק לחיזור נוסף – דרכי אל ליבה (ושאר אבריה) של הבת הייתה סלולה. כך בדיוק אירע גם עם אשתי – רק שמאז הנישואין אני כבר לא שואל – “מי כאן האמא ומי כאן הבת?! “, אלא – “מי כאן הגבר ומי כאן האישה?!”… זאת מהסיבה הפרוזאית שאשתי עוסקת בהוראה: נותנת הוראות…
בבית הוריה של אשתי התוודעתי למאכלים פולנים מוזרים, דוגמת – “הקלופס”. זהו הלוף שאכלנו בצבא, שהוסיפו לו ביצה באמצע. כשהודיעו לי שהחותנת מכינה קלופס, תמיד הבאתי לארוחה גם מסטינג… שיהיה אוטנטי.
מאכל קטלני לא פחות- זה הצ’ולנט.
אף פעם לא הבנתי את זעקות השבר של החותנת:”הקישקע התפרק לי בצ’ולנט!!”. מה? בפה זה לא מתפרק? מה הטרגדיה?
גם לא הבנתי את חזון העצמות היבשות של חמי. כל פעם ששמו לו בתוך הצלחת עצמות יבשות מהצ’ולנט. ממילא הוא לא נגע בהן…
פגיעתו הקטלנית של הצ’ולנט באה לידי ביטוי קיצוני, בכיס של הוריי, בביקורם הראשון של הוריי בבית המחותנים, כשההורים נפגשו כדי “לסגור תנאים” לקראת חתונתנו.
לפתע, הניחה החותנת על השולחן סיר של צ’ולנט, שתופעות הלוואי שלו, הנובעות מרכיב השעועית שבו, ידועות היטב לעדה הפולנית… אלא מה? הוריי הגיעו מרומניה ולא מפולין, ומעולם לא אכלו, קודם לכן, צ’ולנט.
הוריי המנומסים, שלא רצו לבייש את החותנת ובישוליה, בלסו כמויות אדירות של צ’ולנט, על רכיב השעועית שבו.
לאחר הארוחה, החל המו”מ לסגירת התנאים לחתונה…
או אז, אט אט, הבחנתי כיצד הוריי מחווירים, מתפתלים על כסאותיהם בחוסר נחת, נלחצים ולוחצים לחצים עצומים, לבל תתרחש תקרית דיפלומטית בטעם רע…משום מה, התחיל אבי למלמל מלמולים מוזרים, כשהמילה “חמלניצקי” חזרה על עצמה.
בד בבד, החלה נדידה (הלוך ושוב) של הוריי לעבר בית השימוש. חששתי שהמחותנים עוד יחשבו שאני בא ממשפחה של קאקערים…
מסתבר, שהצ’ולנט עשה את שלו, ותחת הלחצים הבלתי קונבנציונאליים של הצ’ולנט, החליטו הוריי לסיים את המו”מ במהירות רבה, תוך סיכום שהוריי יממנו 2/3 מהוצאות החתונה ואילו הפולנים – 1/3… הכל בגלל הצ’ולנט.
היחס הנ”ל של 2/3 מול 1/3 לטובת (לרעת) הרומנים במימון החתונה, נשמר גם ביחס של שווי המתנות של האורחים, כשהפולנים הביאו 1/3 והרומנים 2/3, אף שהיחס המספרי של האורחים היה הפוך – 1/3 רומנים ו- 2/3 פולנים.
אילו הגאון שהמציא את הממליגה היה מוסיף לה שעועית, היו הרומנים במצב טוב יותר.
אשתי ואנוכי חיים יחד כבר 37 שנים. לפחות ביחס לבנות היחס שווה- חצי פולני וחצי רומני. נשאלת השאלה איך זה שאנו חיים יחד כבר 37 שנים!! אחת הסיבות לכך נעוצה בכך שאשתי היא האישה היחידה, שאני מכיר, אשר למקרא הכתבה הזאת תפרוץ בצחוק גדול…ובמקומות הנכונים.
ויש עוד סיבה – אני ממוצא רומני. ידוע שהעדה הרומנית היא השיאנית בארצנו בנישואי תערובת. אין עוד עדה שתרמה, כה רבות, לקיבוץ הגלויות. אומרים על הרומנים שהם “המרוקאים של האשכנזים”. אני גאה בכך. זה אומר שהעדה שלנו לא מתנשאת ולא גזענית.
אני הקצנתי עוד יותר בתרומתי לקיבוץ הגלויות…התחתנתי עם פולניה.
