מההסטוריה הכל כך עשירה של תוצרי הדפוס ביאשי, יש לציין כי בשנת 1832 אושרה בקשה להקמת בית דפוס יהודי, שעליה חתמו 68 מחשובי תושבי העיר, וגם הוצאה לאור בשנת 1842 של 43 ספרי תפילה : סליחות, תהילים, שערי ציון – ספרו של נתן נתה הנובר בתרגום ליידיש.
החל משנת 1855 מתחילה התפתחות העיתונות היהודית, שכללה שורה ארוכה של עיתונים וכתבי עת בשפות : עברית, גרמנית, רומנית ויידיש.
גם אלה שלא העריכו את היידיש קיבלו את העובדה, שעל מנת שרוב האוכלוסיה תוכל להבין אותם, הם חייבים להעביר את דברם בשפה זו.
אם כן, לאחר פיתוח הדפוס והאפשרויות הטכניות שהמצאה זו איפשרה ולאחר קבלת האישורים הממשלתיים, מתחילים להופיע מספר עתונים.
עם הזמן, העיתונות מאפשרת לקבל מידע על רמת ההשכלה או על ידע השפה היידיש בחלקים מסויימים של אוכלוסית יאשי .
להלן בסדר כרונולוגי, העתונים בשפות עברית, יידיש או בשתי שפות (יידיש ורומנית) :
קורות העיתים (אוקטובר 1855) ; Gazeta româno-evreiască (מרץ 1859); נאיה יידישה צייטונג (1881); דער רומנישר ישראלית (יולי 1882); דער פולקספרוינד (1883); יידישס פולקסבלאט (נובמבר 1886); דער יידישה פולספרעינד ( ינואר 1887 ); די יידישה צוקונפט (פברואר 1895); ולקסבלאט (1895-1896); דער ועקער (ספטמבר 1896);, דער יידישה גאיסט (מאי 1898); היבאס ציון (1899); , Drumeții din Iași ) יוני 1900 ); תקוואס ישראל (יוני 1903); המבשר (1903); די ריכטיגע יידישה צוקונפט (1907); ליכט (1914-1915); ביבליוטק דער יידישה וויסנשאפט (1919 – 1922).
במקביל, הופיעו גם עיתונים בשפה הרומנית, שרובם כללו גם מאמרים בנושאי תרבות שפנו גם לכוון החינוך היהודי וגם לכוון האמנסיפציה – מטרות שניתן היה לשלב.
בין מחברי המאמרים ניתן למצוא את השמות: מ.בראונשטיין מיבשן, (הבראיסט, הסטוריון), דר’. ק. ליפה ,ווילהלם שוורצפלד- אשר התנגד להתבוללות, דר’.י.י.נימירוור, הוריא כארפ, אנריק פורטונה, א.אקסלרד. כדאי לציין את א. שטוירמן-רודיון, אשר עבד שנים רבות בעתונות גם כמתרגם. איש חסר יכולת הסתגלות אשר סיים את חייו באופן טראגי.
לכל אחד מהעתונים הנ”ל היה מסלול משלו, לעתים מוכר, נושאים מרכזיים שבהם הוא נגע ואשר התייחסו לדת, תרבות, אמנסיפציה, ויכוחים פנימיים בתוך החברה היהודית של יאשי, המאבק לפתרון הבעיות החברתיות, שמירת הזהות הלאומית וכד’..
יחד עם זאת, יש להדגיש את העובדה כי עיתונות כזו יכלה להתקיים, שהיידיש בהיותה שפה עשירה, יכלה לתת ביטוי לבעיות החברתיות-מדיניות הגדולות, להציג תבנית מעודנת וספרותית לאי-השקט, לתסיסות הלא מעטות של התקופה.
ללא עיתונים אלו, ללא קליטת הספרות היידישאית מהמרחב הרוסי, האוסטרי והפולני, קשה לדמיין את התיאטרון המקצועי היידישאי והתנועה הספרותית ליכט – הם פשוט לא היו קיימים.
קשה יותר לציין את האנשים שעזבו את יאשי או שעבדו למשך תקופות קצרות בכתבי עת של תרבות, או את הציירים. מהמפורסמים יותר נמנים: בנימין (ווכסלר) פונדויאנו, אווג’ן רגליס, י.לודו, ג.ספינה, מ.ה.מקסי, וכד’.
