המשטרה הליגיונרית

המשטרה הלגיונרית (וכפי שנקראה ברומנית:  Poliția Legionară) היה ארגון צבאי למחצה בממלכת רומניה, (בדומה לפלוגות הסער הנאציות), שהתקיים במהלך ימי המדינה הלאומית-ליגיונרית (=השם הרשמי של ממלכת רומניה בתקופה של 134 ימים, בין ה – 14.09.1940 ל – 14.02.1941).

לדבריו של הוריה סימה (פוליטיקאי ומנהיגה האחרון של תנועת הליגיונרים), היה זה יון אנטונסקו שהעלה את רעיון הקמת המשטרה הלגיונרית בשל חששותיו מהפיכת נגד מלוכנית.
אנטונסקו הינחה את סימה, שהיה אז סגן רה”מ, לתבוע ממשרד הפנים אקדחים ותחמושת עבור המשטרה הלגיונרית והוא פעל בהתאם.

סימה מינה את ויקטור אפוסטולסקו למפקד המשטרה הלגיונרית של בוקרשט, והוא, בתורו, הוסמך לגייס את השוטרים מבין שורות הלגיונרים, אך לא רק מביניהם.

לפי דוגמה זו הוקמו משטרות ליגיונריות ביתר הערים, כשהפרפקט ממנה למפקד המשטרה ליגיונר מסוים וזה מגייס את יתר השוטרים.

 

בנובמבר 1940 מונה יון בויאן למפקד המשטרה הלגיונרית של בוקרשט.
המגויסים הגיעו מבין שורות הליגיונרים הצעירים המובטלים, כשהגיוס תיגמל אותם על נאמנותם בעבר ואיפשר להם לשפר את מצבם הכלכלי.

 

השוטרים הלגיונרים לבשו את המדים הליגיונריים שכללו: חולצה ירוקה, חגורה אלכסונית על בית החזה ועל הזרוע סרט עליו היה כתוב: המשטרה הליגיונרית.

 

השוטרים הליגיונרים נועדו לסייע למשטרה הרגילה – במיוחד בכל הכרוך במעבר מהמשטר הקודם למשטר של המדינה הלאומית-ליגיונרית.

 

הם הוסמכו לבצע חיפושים, מעצרים וחקירות בכל שעה של היממה וללא צורך בצווים והם הגיעו עד ביצוע רציחות.

 

בספטמבר 1940, בביטאונו של יון אנטונסקו, תוארה המשטרה הליגיונרית כ”קבוצה של יסודות חסרי הכשרה, חסרי תרבות, חסרי נשמה, מוכי גורל, אסופים מאבק הדרך”.

המשטרה הליגיונרית פעלה נגד היהודים במסגרת הרומניזציה במעצרים, חיפושים, עינויים ועוד.

ב – 02.11.1940 בוצע הרצח הראשון, כאשר עצרה המשטרה הליגיונרית בבוקרשט נער יהודי בן 15 בשם לוצ’יאן רוזן שהובא למפקדת המשטרה, הוכה בחפץ מתכתי, נחנק, נורה ונזרק לרחוב מהקומה החמישית.

ב-22 בנובמבר נעצר בבוקרשט סולומון קליין, סוחר מדרך וקרשט, כשעל גופו סכום של מיליון וחצי לאי.
גופתו נמסרה למשפחתו למחרת עם ציון שהתאבד על ידי קפיצה מהקומה השלישית של מפקדת המשטרה.

ב-23 בנובמבר נעצר תאודור גרבר בן 16 וכעבור יומיים נמסרה גופתו למשפחתו.

 

התעללות המשטרה הליגיונרית ביהודים לא הוגבלה לעיר הבירה, היא התנהלה גם בערים אחרות.

ב-10 בנובמבר, בעיר פלוישט, עצרה המשטרה הליגיונרית 60 יהודים בשעת תפילה בטענה שמדובר בכינוס קומוניסטי.

למרות שהוריה סימה ציווה ב-14 בנובמבר לשחררם, המשטרה הליגיונרית סירבה וכשהוראת השחרור ניתנה שוב ב-27 בנובמבר, המשטרה הליגיונרית הוציאה מתוך הקבוצה 11 יהודים, שנלקחו למקום לא ידוע ולמחרת נמצאו ירויים בתעלות בשולי העיר.

 

בלילה שבין 26 ו-27 בנובמבר, קבוצה גדולה של ליגיונרים (בין 60 ל-90), מרביתם מהמשטרה הלגיונרית, ביצעו את ‘טבח ז’ילבה’ (=אירוע דמים בו נרצחו 64 אסירים) ורציחות נוספות של אישים המזוהים עם המשטר הקודם, שרדפו בעבר את הליגיונרים.

רציחתם של אישים מהשורה הראשונה בציבוריות הרומנית גרמה לזעזוע ויון אנטונסקו הגיב לכך.

יחידות צבאיות הוזעקו לבירה וב-29 בנובמבר ציווה אנטונסקו על פירוק המשטרה הליגיונרית.

שר הפנים הליגיונרי מיתן את הפירוק בהעבירו לשורות המשטרה הרגילה רבים מהשוטרים הליגיונרים ובאופן כזה ובצורה מעשית, המשטרה הליגיונרית המשיכה לפעול.

ב-2 בדצמבר הוציא שוב אנטונסקו הוראה לפירוק המשטרה הליגיונרית, אך היא המשיכה בפעילותה.

במברק דיווח שהעביר השגריר הגרמני ברומניה למולדתו, סיפר שנלקחו כלי הנשק של המשטרה הליגיונרית, אך התעשיין, ניקולאה מאלאקסה, סיפק להם נשק אחר.

במברק דווח גם שיום לפני כן, בעת שאנטונסקו תבע מסימה שיפסקו את מעשיהם החריגים של הליגיונרים, הליגיונרים השתלטו על מפקדת המשטרה בבוקרשט.

 

ב-30 בדצמבר פוזרה רשמית המשטרה הליגיונרית, אך במקומה הופיעו בערי רומניה “משמרי ברזל”, שהצהירו על המשך המיליטנטיות של המשטרה הליגיונרית.

 

 

(** מקורות: אתר הקהילה היהודית של רומניה, “מקורות המשטרה הליגיונרית” (מאמר מרומנית מאת פרופ’ גורג’ה מאנו) )