משחר ילדותי אהבתי את מיחאי אמינסקו (MIHAI EMINESCU), שהוא המשורר הלאומי של רומניה.
לפני שנים רבות תרגמתי לעברית את שירו הנפלא של אמינסקו, “מדוע אינך באה אלי?” (DE CE NU-MI VII).
בעת שתרגמתי את השיר של אמינסקו היה לי שכן “רומני” בשם מרדכי, שהיה בעל יומרות ספרותיות וכתב שירים בשפה הרומנית.
שיריו של מרדכי התקבלו בהתלהבות רבה בקרב בני משפחתו, אשר מצאו דמיון רב בין יצירותיהם של מרדכי יקירם לבין ביאליק, אף שהדמיון בין השניים היה ויזואלי בלבד.
עם מות סבו של מרדכי הצטמצם ברבע קהל קוראי שיריו.
משפחתו של מרדכי הייתה מיוחדת במינה: מרדכי כתב שירים שאף אדם לא קרא; אמו כתבה פרוזה שאף מו”ל לא פרסם ואביו כתב צ’קים שאף בנק לא כיבד.
על חוסר כשרותו, חיפתה נחישותו של מרדכי, שנהג לשלוח באופן סדרתי ואובססיבי את שיריו לכתבי עת ספרותיים, בתקווה שאלה יפרסמו את השירים.
כתבי העת אליהם שלח מרדכי את שיריו, התעלמו מהשירים לחלוטין, פרט לכתב עת אחד שכן התייחס לשירים וביקש ממרדכי – בכתב – שלא ישלח להם יותר שירים.
המלצתי למרדכי שלא לשלוח את השירים שלו לכתבי העט השונים, תחת שמו האמיתי, אלא תחת שם עט, אך מרדכי הודיע לי כי הוא לא יכול לשלוח שירים בשם עט, מפני שהוא מקליד את שיריו על מחשב.
במהלך אחד מביקוריו של מרדכי בביתי, הוא מצא על שולחני את הנוסח העברי שלי לשירו של אמינסקו – “מדוע אינך באה אלי”. לאחר עיון קצר בשיר שלי, הציע מרדכי לתרגם את השיר שלי לרומנית, מבלי לדעת שהשיר שלי הוא בעצם תרגום משירו הרומני של אמינסקו. לא טרחתי להעמיד את מרדכי על טעותו…
כעבור יומיים הגיע מרדכי לביתי, עם מבט של התלהבות אופורית על פניו ושיר מודפס בידיו.
מרדכי הושיט לי את הנייר שבידו ואמר: “הצלחתי. תרגמתי את השיר שלך לרומנית. ההורים שלי יצאו מגדרם”.
לאחר שעיינתי בתרגום של מרדכי לרומנית של התרגום שלי לעברית משירו הרומני של אמינסקו, אמרתי למרדכי: “עשית עבודת תרגום נפלאה, אבל לצערי, כבר הספיקו לתרגם את השיר שלי לרומנית לפניך”.
“מי תרגם?” שאל מרדכי.
“מיחאי אמינסקו” השבתי והראיתי לו את השיר המקורי של אמינסקו ברומנית.
“אבל אמינסקו כתב את השיר לפני 130 שנה” צעק עלי מרדכי.
“נכון” השבתי לו “אבל חשוב לי שתדע, שהתרגום שלך לרומנית של התרגום שלי לעברית של השיר המקורי ברומנית, הרבה יותר קרוב למקור, מאשר השיר של אמינסקו…”
מאחר ששנינו לא הבנו מה אמרתי, עזב מרדכי את ביתי ומאז הוא לא דיבר איתי יותר.
