גם ביאשי עשו ספורט

מאת: ג’יג’י צ’רנס

 

תחילת הפעילות הספורטיבית היהודית המאורגנת הראשונה ביאשי באה בעקבות הצהרת בלפור וכנס הארגונים הציוניים במולדובה ב-1917. לפני כן, פעלו בעיר מספר מועדונים קטנים, בהם בעיקר קבוצות כדורגל והתעמלות.

בסוף 1918 התקיימו כבר חוגי ספורט במסגרת בתי הספר תחת ארגון AGAEZ (ארגון כללי של התלמידים הציונים), בהנהגתם של עו”ד בנו מרכוס ומיכאל לנדאו, שהיו סטודנטים באותן השנים.

באותה שנה, מגיע ליאשי המורה לעברית, אהרון ויסברג, יליד בסרביה.
ויסברג סוחף את היהודים והארגונים המקומיים אחריו ביוזמה להקמת מועדון ספורט שיהווה גם מוקד לתעמולה ציונית… “מכבי יאשי”, בדומה למה שהיה נהוג בעולם באותה תקופה.
הוא השתמש בבסיס הקיים של ארגון AGAEZ ותרם מכיסו 1,000 ליי ששימשו אותו להקמת מועדון “מכבי”- המועדון הראשון ברומניה בעל זהות ספורטיבית ותרבותית יהודית וחלוצית.
סיסמת המועדון כיוונה לכך שדמותם של הלוחמים המכבים מימי בית שני היא מודל לחיקוי לצעירים היהודים – פיזית ונפשית.

אסיפת ההקמה החגיגית התקיימה באולם מועדון הספורט, “Turnverien”.
לאחר מכן החלה ההרשמה למועדון בהתלהבות רבה בקרב היהודים, שהיוו כחצי מאוכלוסיית העיר.

דגל המועדון היה כחול לבן ובמרכזו מגן דוד. ההמנון היה המנון ארגון “מכבי” העולמי.

כבר בהתחלה קיבל המועדון “חיזוק” בדמותו של המהנדס הרץ – במוצאו מוינה – מדריך ספורט והתעמלות שהיה חבר ב”מכבי וינה”. תפקידו היה לברור בין המועמדים את סגל המדריכים והספורטאים. אהרון ויסברג היה אחראי על התחום הארגוני והתרבותי.

אירועים ספורטיביים ארציים בעיר הוציאו לרחובות תהלוכות של ה”מכביסטים” הצעירים ומילאו את היהודים בגאווה מצד אחד, וליבו את שנאת האנטישמים מהצד השני.

אסיפות המועדון התקיימו באולם הקולנוע, “Sidoli”, שבכיכר Unirii.
פעמים רבות קבוצות אנטישמיות מקומיות היו מנסות להיכנס פנימה ולהתפרע.

המשטרה התחייבה לשמור על הסדר באירועים אלו.
לעיתים, לאחר שתמה האסיפה, האנטישמים היו מתגרים ותוקפים באלימות את המכביסטים. לצערם של אלו, היו המכביסטים מצוידים במקלות וחבלים ששימשו אותם ביום-יום על מזרן ההתעמלות, אך כעת נעזרו בהם כדי לשלוח את המתפרעים לטיפול בבית החולים הקרוב “Sf. Spiridon”.
צעירי “מכבי יאשי” פיתחו קשרים עם המועדונים הוותיקים מעבר לנהר ה – Prut כמו: “מכבי צ’רנוביץ” ו-“מכבי קישנב”. בנוסף, החלו לקום מועדונים נוספים בערים מסביב ליאשי, כדוגמת ווסלוי ורומאן.

ב-1920 קבוצת צעירים נוטשת את “מכבי” ומקימה את מועדון “הכח”.
שם, בנוסף לקבוצת הספורט קמה גם תזמורת.

לרשות מועדון “מכבי” לא עמדו מגרשי ספורט ופעמים רבות החלו קטטות מול סטודנטים אנטישמים על שטחי האימון. בכל זאת, המועדון קיבל אישור מהרשויות להשתמש בשדות מסביב לעיר- Tutora ו-Nicolina, ובתוך העיר- Toloaca[1] כמגרשי כדורגל, ובחצר של ביה”ס [2]Steaua לאימוני התעמלות.

בין השנים 1923-1924 עובר מועדון “מכבי יאשי” למשכנו הרשמי החדש בביה”ס Cultura[3], הממוקם בסמוך לתיאטרון הלאומי ולא פחות מפורסם ממנו, תיאטרון Gradina Pomul Verde[4].
כאן זכו המכביסטים הצעירים לתנאים משופרים: אולם התעמלות עם מכשירים מתאימים ומגרש כדורעף עם תאורת לילה.

ב- 1925 מבקרים בעיר אישים חשובים בהנהגה הציונית העולמית כמו: חיים ויצמן, זאב ז’בוטינסקי, נחום סוקולוב ומנחם אוסישקין. הם זוכים לקבלת פנים נלהבת של המועדונים המקומיים- “מכבי” ו-“הכח”.

הביקור מוביל לתנופה בלימודי העברית ובפועלן של קבוצות ההכשרה בחווה בקצה העיר, ברחוב Pacurari והכרמים באזור Cotnari.

באותה שנה, “מכבי” הארצית עוברת ליאשי, תחת הנהגתם של א. קלמנוביץ’, וייסברג ושונברג. ההנהלה החדשה אוספת כסף בכדי להקים את קרן “אוצר המכבי”, שמטרתה תמיכה בהקמת “כפר המכבייה” בארץ ישראל.

בשנים 1928-1929 מתחילים ביקורים ותחרויות בצ’רנוביץ, קישינב, גאלאץ ווילנה – שם התרחשו גם פסטיבלים תרבותיים בתיאטרון ידייש ובעברית.

ב- 1932 מתקיימת בתל אביב ה”מכביאדה” הראשונה – בה לוקחים חלק 625 ספורטאים מהמשלחת הרומנית.

עם השנים, ב-1932-1933 מתווספים ענפי ספורט חדשים כמו: פינג-פונג וניווט.
בו זמנית נפרדות מ”מכבי” שתי קבוצות חדשות: “השומר הצעיר” ו”גורדוניה”.

ב-1933 מתקיים הקונגרס הציוני העולמי ה-18 ובמקביל ה”מכביאדה” בפראג.
במקום הראשון בריצת 5,000 מטר זוכה אתלט מיאשי.

ב-1934 מתאחדים מחדש “מכבי” ומועדון “הכח”, כתוצאה מהאנטישמיות הגואה ועליית היטלר לשלטון בגרמניה.

שנה לאחר מכן, מתקיימת בתל אביב “מכביאדה” – בה משתתפים ספורטאים רבים מרומניה.
חלק מהם לא חוזרים ונשארים בארץ ישראל.

בתחילת שנות ה-40, עם התקרבות מלחמת העולם לרומניה, מועדון “מכבי יאשי” מפסיק את פעילותו דה פקטו. ב-29 ליוני 1941, יום הפוגרום ביאשי, בין רבבות הנרצחים, ישנם גם כמאה חברי מועדון “מכבי”. אחרים נשלחו עוד לפני כן לעבודות כפייה ברחבי רומניה כדי לסייע לצבא הרומני והגרמני ולמחנות ריכוז בבסרביה וטרנסניסטריה.

לזכר הנרצחים שהיו חברי מועדון “מכבי”, הוקם בתום המלחמה ע”י הניצולים לוח זיכרון שהוטבע על קיר המועדון בבית הספר Cultura[5].

לאחר עליית הקומוניזם ברומניה, מורה השלטון על הפסקת הפעילות של כל הארגונים שאינם קומוניסטים ובכללם פעילות “מכבי”. לאחר 3 עשורים של פעילות ענפה, נסתם הגולל סופית על פעילות המועדון. זה קרה ב- 1948.

ב”מכבי יאשי”, פעלו לאורך השנים אלפי צעירים יהודים בענפי הספורט השונים, כמו: כדורגל, כדורעף, אתלטיקה, התעמלות, ניווט וטיולים.
בנוסף, עסקו במועדון בפעילות ציונית ענפה ותמיכה בהקמת מדינת ישראל.

הנהגת המועדון דחפה וקידמה את הצעירים להישגים אלו.

רבים מחברי “מכבי יאשי” עלו לארץ, חלקם ב-1944 ורובם אחרי 1960.
הם התיישבו בקיבוצים, עיירות פיתוח ובערים הגדולות והחליטו להמשיך את רוח המועדון גם בישראל דרך פגישות קבועות ב”קפה נגה” בתל אביב.
לאחר מותו של אהרון ויסברג ב-1963, יזמו ותיקי “מכבי” הוצאת ספר שינציח את מורשת המועדון: “ויסברג ומכבי הכח יאשי”, שיצא לאור ב-1989, 70 שנה לאחר הקמת המועדון.

 

 

מכבי יאשי מנקודת מבט אישית

בילדותי, שמעתי בבית סיפורים רבים על “מכבי יאשי”. אבי, חיים אהרון צ’רנס (ובשביל רבים, אאורל) היה בצעירותו חלוץ מרכזי בקבוצת הכדורגל. אמא שלי, לעומת זאת, הייתה תמיד נגד ספורט שכן פחדה מפציעות.

רק פעם אחת ראיתי את אבי משחק כדורגל: הייתי בן 4 והוא שיחק בקבוצת “Old-boys” כהקדמה למשחק ליגה שהתרחש מיד לאחר מכן.

במשך השנים הכרתי אנשים רבים שהיו חבריו של אבי בזמן ששיחק ב”מכבי יאשי”.
חלק היו בעלי תפקידים במועדון, ספורטאים ואוהדים – לסקר, סוזאנה ואמיל לגמנטל (התעמלות), מרקו אוייזר (כדורגלן ומאמן), פריץ (פילו) שריסט (כדורגל), אנוצה גידלה (התעמלות), אפלבאום (התעמלות), עו”ד ג’יג’י אברמוביץ’ ופרוימוביץ’ (כדורגל), יוז’י מאתס (מתאגרף ומאמן), ריקה מישקוביץ’ (אגרוף), קהת שור (קלע ומאמן מפורסם שהשתתף באולימפיאדת מינכן).

דודתי, דורה צ’רנס-לרר, הייתה מתעמלת ואחר כך מדריכה.
כמו כן, היו במשפחה שני כדורגלנים נוספים: מוני צ’רנס ומרקו צ’רנס.

 

זווית אישית ומפתיעה קישרה אותי דווקא ל”מכביאדה” של 1933 שנערכה בפארג.

ב-1984 נפגשו לראשונה אבי וחמי לעתיד, עו”ד צבי הנריך-פולסיוק. מבטיהם נפגשו ארוכות כאילו הם כבר מכירים זה את זה. מסתבר שבצעירותם שיחקו כדורגל האחד מול השני: אבי כחלוץ מרכזי ב”מכבי יאשי” וחמי כבלם ב”מכבי צ’רנוביץ'”. שניהם היו אמורים לסע במשלחת הרומנית לפראג, אך בשל פציעה אבי לא נסע, אלא רק חמי.

 

לאחר פירוק “מכבי יאשי”

לאחר פירוק המועדון, הספורטאים הצעירים היהודים שרצו לשחק ולהתפתח בתחום השתתפו בקבוצות הרומניות המקומיות.
הם לקחו חלק בפעילות קבוצות של סטודנטים ‘פוליטכניקה’, קבוצות עירוניות- C.S.M.S, או קבוצות של מפעלים, כגון: מטאלורג’יקה, טרום, קונסטרוקטורול, ועוד…
היו גם בתי ספר מיוחדים שטיפחו ספורטאים ושילבו תוכנית אימונים יומית או בתי ספר אחרים שאיפשרו אימונים בשעות אחר הצהריים.

 

ספורטאים יהודים ידועים בענפי ספורט שונים משנות ה – 50  ואילך :

• כדורגל – רלו קופרמן (שיחק גם בארץ בהפועל חיפה), פרדי זינגר (“הסיני”)
• רגבי – רוברט רוזנברג (לשעבר חבר בנבחרת רומניה)
• כדורעף – אוזיאס ברמן (אחרי עלייתו לארץ שיחק במכבי ת”א), מיקי קאופמן ונלו דניאל .
• סייף – סרג’יו ברקוביץ’ (לשעבר חבר נבחרת רומניה)
• שחמט – פרידה ויינשטיין, אדריאן מרקוביץ’, וולודאה וייסמן
• כדורסל- נורברט קלינגר (נוסיו), פינקו דוד, פינקו קונרד, האחים ישו ואזה באבד, בנו עזריאל, האחים איזו וסמי סמילוביץ’, ג’יג’י צ’רנס
• שופטי כדורסל (בזמנים שונים)-איזו סמילוביץ’, זיוון לוי (“צוף”), אהרון זילברשטיין (“ריקה”), ג’יג’י צ’רנס
• אתלטיקה- באליפות הקאדטים של רומניה שהתקיימה בבוקרשט בשנת 1961 השתתפו: סולומון גולדשטיין, סריל טאלפאלארו, ג’יג’י צ’רנס ואליאס (“ליקו”) גרוס.

 

החל משנות ה-60, יהודים רבים עלו לארץ, כך שבשנות ה-80, לא היו יותר – למיטב ידיעתי – ספורטאים יהודים בולטים בעיר יאשי.

——————————————————————————————————–

[1] Toloaca- מגרש שמיקומו מאחורי ארמון התרבות. בהמשך, הפך המגרש לאגם מלאכותי עם סירות ומרכז ספורט עירוני- Strandul Municipal. כיום, זהו אזור בילויים כחלק מקומפלקס Palas Mall.

[2] ביה”ס Steaua- היה ברחוב A. Panu

[3] ביה”ס Cultura- נמצא ברחוב Mirzescu (Dobrogeanu Gherea)

[4] Gradina Pomul Verde- תיאטרון היידיש הראשון בעולם שהוקם ב-1857 ע”י אברהם גולדפדן.

[5] לוח זיכרון על קיר המועדון ביה”ס Cultura- בתקופת השלטון הקומוניסטי, לוח הזיכרון הורד מקיר ביה”ס ע”י חברי “מכבי” והועבר לבית הכנסת Kantarski (ברחוב Brateanu/ Gh. Dimitrov). בהמשך הועבר למחסן פרטי ולאחר מכן לבית הקברות היהודי ביאשי.
כיום, העתק שלו נמצא בכניסה לבית הכנסת במרכז הקהילתי בית יעקב יוסף- רב צבי גוטמן, שברחוב פקיעין 12א, תל אביב.