ארגונים ציוניים, תרבות וספורט בסוצ’בה

מאת: שמחה וייסבוך

התנועה הציונית בסוצ’בה, שנוסדה בסוף המאה ה- 19, השפיעה עד מאד על החיים היהודיים בעיר. היא ששגרה את מקס אלנבוגן ואת ישעיהו לנגר כנציגים לכנס הציוני הראשון בבזל ב- 1897 ובשנת 1906 התקיימה בסוצ’בה ועידת כל הארגונים הציוניים שבבוקובינה.

ב- 1906 נוסדה תנועת “פועלי ציון”, שאחד ממנהיגיה היה ד”ר מאיר טייך.
בנוסף לארגונים כמו: “חובבי ציון” ו “תיאודור הרצל”, היו פעילים במוסדות האקדמאים “תקווה” וה”מדע”.
כמו כן, היו סניפים פעילים של קרן קיימת לישראל וקרן היסוד.

בין מיסדי ה”תקווה” נמנו: ד”ר יוסף אלנבוגן (נפטר בלונדון ב- 1905), ד”ר סימון הולדנגרבר, ד”ר אדולף גבור (נפטר בשארגורוד ב- 1941), ד”ר מאיר טייך, ד”ר אריך לופול, ד”ר וילהלם לופול, אלפונס קרמר, ד”ר אדולף וגנר, מהנדס היינריך גרינזאיד, ד”ר פבוס טוטנאואר, חיים גודולד, ד”ר מקס שוורץ, ד”ר היינריך מרקוביץ, שעיה בקר, ד”ר יוסף הלפרן, פרופ’ יאנקו גבור, פרופ’ נתן דלפן, ד”ר פרץ שטרומינגר, ד”ר סלומון וגנר וד”ר מ. ברגר. חברים אחרים בה היו פריץ גרינזאיד, פרופ’ פיליפ רורליך, פרופ’ בראונר, פרופ’ איזידור קליגר, ד”ר שאול קליגר, ד”ר קלמן טרטר, עו”ד ש. מנקס, שלמה ברי, פרופ’ ולדמן, לוצ’יאן שאלאמוביץ, עו”ד אריך לסנר, ז’אן האמר, עו”ד לאיב, ד”ר ולטר הורוביץ-רורליך, סגן ראש העיריה בדימוס, ד”ר יוסף רורליך, עו”ד נתן שטרומינגר, רופא שיניים ד”ר פורר, רופא שיניים ד”ר צווילינג, השופט ד”ר גולדשלאג, יעקב כ”ץ, עו”ד מארק הבר, רופא שיניים ד”ר לאון איציק, עו”ד ד”ר ב. וגנר, עו”ד אוסולד וובר, ארווין וובר, ד”ר היינריך מרקוביץ, ד”ר מ. ברגר, ד”ר קרנר, ד”ר וולף שרף.

המוסד האקדמאי, “המדע”, נוסד ע”י: ברונו הרט, האחים שילר, המהנדס נתן גבור, נ. קופפרברג ועוד.
כמו כן, היה בסוצ’בה ארגון אקדמי של בית הספר התיכון, “ציוניה”, שנוסד ע”י: עו”ד נתן שטרומינגר, ריכארד לודוואג, עו”ד זיגפריד ברבר, יעקב גולדברג, רב ד”ר מ. נוסבאום, שלמה וייסברוד, אריך לסנר, גוסטב שכטר, פולדי שכטר ועו”ד לוצ’יאן שאלאמוביץ.

עוד משנת 1903 היתה פעילה תנועה ציונית של נשים בשם: “רות”.
כמו כן, היו הארגונים “ויצו” (Wizo) תחת הנהגת הנשים שכללה את: ד”ר טייך, סבינה גוטסמן, יעטי פוקס (לימים קרנר), בלאנקה איזוליס, וגם הארגון “אוזה” (OSE) שדאג לטיפול רפואי בילדים עניים בתמיכת הקהילה, ו”הדסה” תחת הנהגתה של ארנסטינה אלברכט. כולם פעלו על בסיס התנדבותי.

בארגון הסוציאליסטי בונד (Bund), שנוסד ברוסיה ב- 1897, היה גרעין מבין יהודי סוצ’בה. בקרב המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, רוב החברים היו יהודים.
היו”ר היה עו”ד ברוך שאפר. בלטו בין היתר: לייב רוטקופף, מרטין האס, איזיק רוטקופף, שמיל צנטנר, ז. הילזנראט, איזו טיין, ברל דנקר, סנדר קרן, שלוימה פרייר, בלאושטיין, קליין, ברנהרד קרן.
ה”בונד” שיתף פעולה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית.
הוא הקים את ארגון הפועלים היהודים הראשון, ואירגן הרצאות וקורסים, וכך היו קורסים ביידיש, מרקסיזם ותנועת הפועלים.
בין החברים הבולטים של הבונד נמנו: שמיל צנטנר, ברל דנקר, ב. וולדמן, מ. פופיק וגימפל שטרומינגר שנפטרו בטרנסניסטריה.

בין הארגונים הציוניים היה כאמור, “פועלי ציון” ובין מיסדיה היו: ד”ר מאיר טייך, יוסף באינר, צווילינג, משה ומקס גרינזאיד, פישל טולפן, לייזר גוטליב, הרש פוגל ובנימין טננהאוס.

המחלקה הדרמטית של “פועלי ציון” ביצעה הצגות תיאטרליות לפני הקהל היהודי. השחקנים היו: לאון אלטקופף המוכשר, הגב’ מרים טננהאוס, דורה פוקס, שוורץ-פורר, שפיגלשולץ, פרנקל-ברקוביץ, אלטר בקר ועוד. הוצגו מחזות של שלום עליכם, י.ל. פרץ, אנסקי ועוד.
“צעירי ציון” נוסדה ע”י: הרש קון, ז’אנט רודיך, דוד דיקמן, נורברט דויטש, זוניו קמפר ויעטי קניג-דויטש והיו להם להקת תיאטרון וספריה ע”ש גורדון.

ב-“השומר הצעיר” היו”ר היה המהנדס מ. שפירא שבא אחרי לייזר גרוסמן.
שאר החברים היו: מהנדס נוימן, ד”ר דוד לעבל, מוליו רייף, היינריך צווילינג, יוסף קון, ד”ר פעבוס קון, גב’ סלי אוברווגר-אאורבך, גב’ זיבנר פיסטינר, גב’ שפיגל-שפירא, מהנדס וילהלם שטורפר, מהנדס מקיטרה, לויס קאן.

בתחום התרבות יש לציין את האופרה ביידיש ביוזמתו של ד”ר וולף שרף, ועם החברים ד”ר ליבי שרף (לימים פרופ’ קרדיולוג ידוע בארץ לפני פטירתו), קוקה טננבאום-גולדשטיין, ריקה ברבר-וויז’ניצר, ריקה שלעפר-הרמן ועוד.

בין המוזיקאים שהופיעו בקונצרטים היו: ד”ר יוסף הלפרן – מנהלה לשעבר של הגימנסיה היהודית בסוצ’בה, לאו ריינר, הגב’ שפירא-סובה ואיזידור קאן (שהיה ידוע גם בבוקרשט). יצוינו גם המורים למוסיקה שפילמן, צווילינג, גלאזר ומקס גליקמן. כ”כ
כמו כן, הופיעו על במות העיר אמנים כמו: דינה קניג, סידי טל, סבילה פאסטור, אלכסנדר מויסי והלהקה מווילנה עם פאול בארטוב, והוצגו מחזות כגון: “הדיבוק”, “טוביה החולב” ו”קוני למל”.
תנועת הרוויזיוניסטים -בית”ר (ע”י שמחה וייסבוך עפ”י ד”ר אדולף וייטמן ז”ל)
אחת ההשלכות למדיניות הנוקשה של הכח המנדטורי הבריטי אחרי ועידת סן-רמו מ- 1920 שהגבילה מאד את העליה, היתה ההתחזקות וההתעצמות של תנועת הרוויזיוניסטים, שחרטו על דגלם מאבק בלתי מתפשר נגד המדיניות הנלוזה הזאת.
זה בא לביטוי בעליית מספר צעירים בדרך לא דרך עוד בשנת 1932 רובם מבית”ר כחוד החנית.
בעצם בשנת 1928 התקיימה הועידה הראשונה של התנועה הציונית הרווזיוניסטית מרומניה בעיר צ’רנוביץ. למרות שעדיין לא היו בארץ ארגונים מגובשים, היו פה ושם בקהילות בוקובינה גרעינים של חסידי התנועה הזאת שתמכו בדעות של זאב ז’בוטינסקי.

הנציגה מסוצ’בה לועידה היתה ריקה ברבר-ויז’ניצר וכיו”ר ארצי נבחר אברהם פלר שהכיר את ז’בוטינסקי בקונגרס שהתקיים בוינה באוגוסט 1925.
בשנת 1930 נוסד הבית”ר מסוצ’בה בעזרת נציג ארגון הסטודנטים חברוניה מצ’רנוביץ, צינו וייסברוד ושני נציגים מטעם בית”ר מראדאוץ.
הגרעין כלל את: ישראל דרוקמן-אבוש, דוב בוגן, פרידל בוגן, חיים פישלר, יעקב פישלר ועוד. באותה שנה הצטרפו בומה בליי, אדולף וייטמן ואחרים.
בומה בליי הפך להיות מפקד הקן הראשון של בית”ר סוצ’בה. הקן התחיל בדירות פרטיות ועבר לאחר מכן לבית הקהילה היהודית.
מאות בנים ובנות היו חברים בבית”ר במשך השנים, הם נחלקו ל”צרורות”.
כך למשל צרור בחורות נקרא שרה צ’יזיק, ושל בנים תל-חי.
כך היתה גם ברכת שלום של התנועה לזכר המקום שבו נפל טרומפלדור בי”א באדר התר”פ (1 במרץ 1920).
פעילויות ענפות בכל צרור כללו לימוד השפה העברית, תולדות העם, אידיאולוגיה ציונית וידיעת הארץ.
הצה”ר ובית”ר גם ארגנו בסוצ’בה אסיפות ומשפטים ציבוריים.

בין האנשים המבוגרים חסידי תורת הרוויזיוניסטית של ז’בוטינסקי יש לציין את היו”ר ד”ר נ. ויז’ניפולסיקי, ש. גולדברג, ועו”ד ז. ברבר ואשתו ריקה ברבר-ויז’ניצר ששניהם טבעו באסון האניה “סטרומה”. ד”ר ויז’ניפולסקי הוחזר ברגע האחרון לפני העליה לאוניה וכך ניצלו חייו.

בוינה הופיע בשנות ה- 30 המוקדמות הספר Untergang des Judentums – “שקיעת היהדות” של אוטו הלר ובו המחבר מתייחס לרעיון שהמחוז האוטונומי היהודי בירוביג’אן שבמזרח סיביר על שפת הנהר אמור לפתור את בעיית היהודים.
תנועת בית”ר מסוצ’בה אירגנה שני משפטים ציבוריים על אותו נושא בהם תומכי הרעיון הקומוניסטים (א ראכמוט ואחרים) התעמתו עם ציונים רוויזיוניסטים מצ’רנוביץ שתקפו ושללו על הסף את הרעיון שבספר (א. וייטמן, ד”ר ב. שטרנברג).
בעיר ביקרו פעילים מחו”ל ומן הארץ כמו וולפגאנג פאן וייזל ונעמי פאן וייזל, ד”ר בן-ציון שטרנברג שהיה גם מחותמי מגילת העצמאות, בהכרזה על הקמת מדינת ישראל בה’ באייר תש”ח (14.5.1948), ד”ר סברין לאזרוביץ (שטבע בסטרומה) מוריץ גייגר, ואריה דיסנצ’יק ממיסדי תנועת בית”ר ועיתונאי.

בשנת 1932 ביקר נתן ביסטריצקי לימים אגמון, מחזאי, עיתונאי וסופר. עסק בתעמולה ציונית וגם אסף כסף לקרן תל-חי. הכסף שנאסף הועבר לנציג הקרן יוסף טרטר.
אחרי שהמפקד הראשון של בית”ר עלה לארץ ישראל הצטרפו להנהלת התנועה בזה אחר זה פרידל בוגן, אדולף וייטמן, חיים פישלר, בנימין ויינר ואחרים. חיים פישלר שהגיע לצ’רנוביץ היה למפקד בית”ר אחרי כניסת הצבא האדום לעיר. הוא גורש ע”י הסובייטים לסיביר. להנהלת בית”ר במחוז בוקובינה מונה גם אדולף וייטמן כנציג סוצ’בה.
שלטון המפקדה העליונה של בית”ר אירגן הדרכת מספר חברים בבית ספר הימי מצ’יביטה וואכיא (Civita Vecchia).
בשנת 1934 השתתף בו חבר בית”ר זיידל גרינברג. מספר חברים התכוננו כחלוצים במרכזי הכשרה לעליה, ביניהם א. אאוגנשטיין, א. שכטר ועוד.
קיץ של בית”ר בשנת 1933 שהתקיימה בויזינקו ע”י ויזניצה היו גם שני בחורים מסוצ’בה.
ב- 1935 נפתחה ההכשרה באיצקני שקייא (Iţcani Scheia) תחת הנהגתו של שמואל גבור. ב- 1938 בית”ר ברומניה הקימה בית-ספר לאחיות שאחרי סיום הלימודים היו אמורות לעלות, שתיים מהן היו מסוצ’בה.
כאשר זאב ז’בוטינסקי עזב את הארגון הציוני העולמי והקים את הארגון הציוני החדש, בית”ר הופלה לרעה ולא קיבל סרטיפיקטים לעליה.

 

עוד על תנועת ‘הנוער הציוני’ בעיר – לחצו כאן !

עוד על ‘המזרחי’ ותנועותיה בסוצ’בה – לחצו כאן !