תחילת הישוב היהודי בסוצ’בה

מאת: שמחה וייסבוך

 

בתחילת המאה ה- 15, הזמין “אלכסנדר טוב הלב” (1400-1432) יהודים מגליציה והונגריה כדי לעזור ולתרום להתפתחות וקידום הכלכלה והמסחר.

שליט אחר, “שטפן הגדול” (1457-1504) טופל ע”י הרופא היהודי, שמיל, והיה אוהד ליהודים.
השליט, VODĂ (1591-1595) היה ממוצא יהודי.
שטפן רזבן (1595) שמשל בסוצ’בה פנה גם הוא ליהודים סוחרים לפתח המסחר והכלכלה.

בתחילת המאה ה- 17 ברחו היהודים מרוסיה לאחר שהצורר, חמלניצקי, ופורעיו החריבו מאות קהילות והשמידו רבבות מתוך היהודים.
חלק מהם הגיע גם לסוצ’בה והביאו איתם את החסידות והשפה היידיש.

קהילה מאורגנת התקיימה כבר בתחילת המאה ה- 18, בראשה עמד רבי שהיה ממונה על עניני משפט, כספים ומעמד האזרח, אנטיוך קנטמיר (1705-1707).
שליט מולדובה העניק ליהודים את הזכות לגור בסוצ’בה.
סחורות שהגיעו מגליציה או הונגריה עברו דרך סוצ’בה לנמלי הדנובה והים השחור.

בזמן כיבוש בוקובינה ע”י אוסטריה ב- 1774 חיו בסוצ’בה 50 משפחות (203 נפשות, 108 גברים ו- 95 נשים).
בשנת 1771 בית תפילה יהודי עלה באש ורק ב- 1781 התקבל האישור לבנות בית תפילה חדש. ב- 1782 הורה הגנרל Enzenberg לגרש את כל היהודים ש”התגנבו” לבוקובינה החל מ- 1769 ולא שילמו 4 גולדן תרומה שנתית, וכך הוגלו 31 משפחות בנות 90 נפשות.

מספירת הנדל”ן של העיר סוצ’בה עולה שחלק גדול של הבתים במרכז, היה שייך ליהודים. אחד הרחובות הראשיים נקרא רחוב היהודי (Judengasse) והשם נשמר באופן בלתי רשמי עד לגירוש היהודים באוקטובר 1941.

נציגי הקהילה מסוצ’בה: לייזר יואל, דוד שמשון ואפרים משה השתתפו באופן פעיל בכנסים עם נציגים מכל 13 המחוזות שבמדינה.
הכנסים התקיימו בעיר צ’רנוביץ ונשלחה עצומה בשם כל האוכלוסייה היהודית לאפשר השגת אוכל כשר, ולאשר חכירת קרקעות ופתיחת עסקים. וועד של 3 אנשים עמד בראש הקהילה ונבחר מידי 3 שנים ע”י חברי הקהילה בנוכחות נציג השלטון.

בשנת 1786 נעשה נסיון לאלץ יהודים להתעסק בחקלאות והתבקשו לשם זה 5 “מתנדבים”. המשפחות שכללו: 12 גברים, 7 נשים, 10 בנים ו- 9 בנות קיבלו מלבד קרקע, 5 דירות, 5 רפתות ומחסנים, 5 מערכות כלים, 10 סוסים, 10 שוורים ו- 13 פרות.

בשנת 1790 הוקם בית ספר יהודי-גרמני חילוני, והמורה היה: אנוך גולדנטל שלפי דו”ח הקהילה מ- 17 ביוני 1791, גידף את הדת היהודית והיה בלתי אהוד.

ב- 1792 הועסק מורה בשם באלי (Bally). במקביל היו גם בתי לימוד יהודיים פרטיים (חיידר’ים) מוחזקים ע”י הקהילה.

בשנת 1808 חיו בסוצ’בה 73 משפחות יהודיות – מספר מספיק גדול להתארגן כקהילה ולבחור במנהיגות שהיתה אמורה לקבל ברכת הרשויות המקומיות.

העיסוק העיקרי של יהודי סוצ’בה היה יצור ושווק של יי”ש, בירה וכהל.
המפעל ליצור בירה היה שייך לאברהם שעכטר, ארון ברבר ובאוער, וזה פגע במפעלים דומים של הנוצרים בצ’רנוביץ וסוצ’בה. אי לכך הם התלוננו ויחד עם הממשל המחוזי והארגון של יצרני הבירה טענו שלבעלי המפעל היהודי אין את התעודה הנדרשת של חניכות, ולכן נסגר ב- 1802 המפעל ליצור בירה.
כמו כן הוחלט שעל פי החוק מותר ליהודים להחזיק רק מזנון בסוצ’בה וכמו על כל היהודים במדינה הוטלו עליהם מסים כבדים.

בשנת 1817 היו בסוצ’בה ובקהילות הסביבה 272 משפחות יהודיות ובגלל גובה המסים הם פיגרו יותר ויותר בתשלום.

בתחילת המאה ה- 19 בראש הקהילה היהודית בסוצ’בה עמדו חברי הועד הנבחרים: הרש ברבר, פייביש האטנר, סולומון רורליך, יודה קראמר ויוסל באנדל.
אף כי המורה לדת נתן גולדשטיין היה אמור להישאר רק עד סוף אוקטובר 1810, הוא היה עדיין בתפקיד ב- 1821. ב- 21 בספטמבר 1821 הוא השיג תעודה מטעם הממשל המחוזי שהסמיך אותו לרשום גירושין של זוגות יהודיים, כאשר אחד מבני הזוג ממיר את דתו לנוצרית.

אוכלוסית היהודים בסוצ’בה הלכה וגדלה החל מ- 1841 ולקראת סוף שנת 1880 מתוך 10,104 תושבי העיר, 3,750 (37.1%) היו יהודים.

מספר התלמידים היהודים גדל באותו יחס: במחוז סוצ’בה היו ב- 1871, 28 תלמידים יהודים (3.3%) ו- 39 תלמידות (12.5%), ב- 1875 34 תלמידים (3.5%) ו- 40 תלמידות (9.4%) וב- 1880, 75 תלמידים (7.2%) ו- 282 תלמידות (34.6%).

לעומת זאת, בבתי ספר פרטיים היו ב-1871 רק 10 תלמידות וב- 1880 תלמיד אחד ותלמידה אחת.

סוצ’בה היתה תמיד למרכז של אנשים משכילים ועד לסיפוח בוקובינה לרומניה, היו בה מספר גדול של סוחרים ורק בעלי מלאכה מעטים.

האוכלוסיה היהודית היתה מאד פעילה והיה לה תפקיד חשוב בחיים הציבוריים.

עם תחילת המאה ה- 20, בשנת 1901 חיו בסוצ’בה 6,787 יהודים ובמחוז סוצ’בה עוד 1,500 נפשות.

ב- 1914 היו כבר 8,000 יהודים, אך מהם רק 900 היו חברים משלמי מס לקהילה היהודית. יושב ראש ועד הקהילה באותו זמן היה העו”ד ד”ר אדולף פינקלר וסגנו סמואל הלמן. חברים בוועד היו: קרל שרצר, העו”ד ד”ר ליאו בוגן, ד”ר יעקב קרמר, רופא העיר ובן-ציון פרנקל. ד”ר אברהם לוי כיהן כרב, ושולם מוסקוביץ כדיין.

מזכיר הקהילה היה סלומון גוטסמן, המורה לדת – ברנהרד פרנקל, החזן – אברהם חיטמן ומורים בתלמוד תורה: א.מ. רוזנשטראוך וס.מ. קופפרברג.
תקציב הקהילה היה אז 100,000 קרונן.

ב-1930 היו בסוצ’בה 3,522 יהודים, שהיוו 20.7% מכלל האוכלוסיה.