מרים ברנשטיין כהן

מרים ברנשטיין כהן

1895-1991

שחקנית, בימאית, סופרת, משוררת, מתרגמת ומורה למשחק.
נודעה בתור השחקנית המקצועית הראשונה בארץ ישראל.
כלת פרס ישראל ויקירת העיר תל אביב.
בתו של ד”ר יעקב ברנשטיין כהן והייתה גם דוקטור לרפואה.

מרים ברנשטיין-כהן, בתו של המנהיג הציוני, הד”ר יעקב ברנשטיין-כהן נולדה בקישינב ובילדותה הותקף ביתה (נופצו חלונותיו) במהלך ‘פרעות קישינב’ –  זיכרון עליו סיפרה לתוכנית: “עמוד האש”.

בילדותה דיברה מרים עברית – כראוי לבית ציוני, רוסית, רומנית וגרמנית. בין השנים 1907-1910 שימש אביה רופא ביישוב היהודי של א”י ומרים למדה בגימנסיה הרצליה בעברית.
לאחר ששבו לקישינב, נשלחה מרים ללמוד בגימנסיה בשפה הגרמנית, כי הוריה רצו שתשלוט היטב בשפה זו.

מרים ברנשטיין כהן למדה רפואה וסיימה את לימודי הרפואה ב-1918 באוניברסיטת חרקוב ובערבים, בהמלצת זאב ז’בוטינסקי שהיה ידיד המשפחה, למדה משחק בבית הספר הדרמטי של פאול אלין ולאחר שלוש שנות לימודים החלה לשחק בתיאטרון סינאלניקוב.
לאחר מהפכת אוקטובר, מאסה במגפות ופציעות, לאחר שגויסה כרופאה לצבא האדום למלחמה במגפת הטיפוס ובהשתדלותו של הבמאי, ניקולאי מרדז’אנוב שוחררה ועזבה את מקצוע הרפואה לטובת לימודי משחק.
תחילה בקייב ולאחר מכן במוסקבה.
בתקופת לימודיה במוסקבה פגשה את נחום צמח שהציע לה להצטרף לתיאטרון ‘הבימה’ אך רצונה להמשיך בלימודיה אצל גדול מורי התיאטרון, קונסטנטין סטניסלבסקי, הביא לכך שדחתה את ההצעה.

לאחר שלמדה שנה בסטודיו המרכזי של סטניסלבסקי, יצאה מרים ברנשטיין-כהן ב – 1921 דרך איטליה לארץ ישראל – שם השתתפה יחד עם מאיר תאומי, מנחם בנימיני ואליעזר ליאוני בייסוד “התיאטרון העברי” בתל אביב והייתה לגברת הראשונה של התיאטרון הארץ ישראלי.

יחד עם קבוצת שחקנים נוספים העלתה בין השנים 1921-1923 הצגות שונות ממקורות רוסיים וגם הצגות של אוסקר ווילד, הנריק איבסן ואחרים.
בהשפעתה ובהנהגתה יצאה לברלין קבוצה של שחקנים ארץ ישראליים ללימודי משחק.
בברלין פגשו שחקנים יהודים נוספים, שהצטרפו אליהם ואת מנחם גסין שפרש מהבימה והפך למנהלם כאשר חזרו לארץ ישראל. התיאטרון, שנוסד בברלין ושיחק בארץ ישראל עד 1927 נקרא: התיאטרון הארץ ישראלי.

לאחר חזרת הקבוצה לארץ ישראל והגעתו ארצה של תיאטרון ‘הבימה’, התפתח מאבק בין התיאטראות ובהדרגה מרבית השחקנים הצטרפו להבימה, כולל המנהל גנסין ומרים ברנשטיין-כהן נשארה בודדה.
בן זוגה של מרים, מיכאל גור, הוזמן לקובנה כדי לייסד שם תיאטרון עברי.
בשנים: 1927-1935 הופיעה מרים לעיתים קרובות בנשפי קריאה במזרח אירופה.

ברנשטיין-כהן שיחקה ולימדה משחק בפולין, ליטא, רומניה ויתר מזרח אירופה וגם בדרום אפריקה.
היא ביקשה להתקבל ל’הבימה’, אך נדחתה שוב ושוב.
ב-1935 שבו בני הזוג, מרים ברנשטיין-כהן ומיכאל גור (בן מנחם) לארץ ישראל.
עברו למעלה מ־30 שנה עד שהדלתות נפתחו בפניה בתיאטרון ‘הבימה’. היה זה ב־1968, כשהיא בת 73, שיחקה בהצגה “שולחנות נפרדים”. זו הייתה הופעתה הראשונה והאחרונה בתיאטרון הלאומי.

פעילות ציבורית

בשנת 1926 נבחרה ברנשטיין-כהן לאסיפת הנבחרים השנייה מטעם ברית הציונים הרוויזיוניסטים – בה הייתה פעילה עד 1932.
בעקבות המרד הערבי הגדול, פסקה להקת הקומדיה הארץ-ישראלית מלהציג. אז נשלחה מטעם קרן קיימת לישראל לרומניה, הונגריה, הולנד ובלגיה ועסקה בתעמולה ועידוד השימוש בשפה העברית באמצעות משחק וקריאה.
ערב מלחה”ע השנייה שבה ארצה והחלה לעסוק בהוראה ובהופעות אמנותיות בערי הספר ובמחנות ההגנה – פעילות שנמשכה גם לאחר קום המדינה במחנות צה”ל.

בשנת 1948 סייעה לייסוד ועד אמני ישראל (אמ”י), ייסדה וערכה את כתב העת ‘תיאטרון ואמנות’.

לאחר הקמת המדינה הייתה ברנשטיין-כהן פעילה במפ”ם.
לאורך השנים השתתפה גם בפעילות ועדת התרבות של הסתדרות העובדים הכללית.

 

תיאטרון

מרים ברנשטיין-כהן הצטרפה לתיאטרון הקאמרי – בו שחקו בהמשך גם בעלה: מיכאל גור, בתה: אביבה גור ובעלה של אביבה, שהגיע מ’הבימה’ לקאמרי, יצחק מיכאל שילה. הייתה גם מראשונות תיאטרון ‘צוותא’.

בשנת תשל”ה הוענק למרים ברנשטיין-כהן פרס ישראל לתיאטרון.

בקולנוע

ברנשטיין-כהן כיכבה בסרטים: “מעשה במונית” (1956), “פורטונה” (1966), “פרנהיים” – על פי סיפורו של ש.י עגנון (1970), “לא ביום ולא בלילה” (1971), “מלכת הכביש” (1971) וסוס עץ” (1978) .

ספריה

מרים ברנשטיין-כהן עסקה גם בתרגום וכתבה ספרות יפה ושירה.

מספריה: “בארץ אופיר”, “מפיסטו”, תבערה”, “חווה ובנותיה – מבחר הסיפור על האישה”, כתבי מרים ברנשטיין-כהן, “בעולם ההשליות”, אנציקלופדיה תבל ומלואה – תולדות התיאטרון מראשיתו ועד ימינו, כטיפה בים”: זכרונותיה של מרים ברנשטיין כהן כשחקנית וכסופרת, ילדות, בית הספר לדרמה בחרקוב, החלטורות הראשונות, החוג הדרמטי בגימנסיה הרצליה, האופרה הראשונה, הנחת אבן הפינה לתיאטרון הארץ ישראלי ועוד, “שורשים במים” ועוד.

ברנשטיין-כהן גם תרגמה מחזות רבים, ביניהם של פושקין, טולסטוי ולומיס.