לדת היה קשר תמידי בין כל חברי הקהילה היהודית ובתוך כך, לרבנים היה מקום מרכזי בחיי הקהילה כאשר תפקידם לא התייחס רק לפולחן הדתי. הם ניהלו את בתי הדין הרבניים אשר יישמו את ההלכה וקשרו בין הקהילה למלך.

סביב הרבנים התאספו אלה אשר בעקבות הלימוד העזו לנסות לפרש פרקים מהתנ"ך, לעלות פרשנויות של התלמוד, וכמו כן, אלה שרכשו את הידע להבנה נכונה של החוקים  – דיינים, מורי הוראה, וכד'.

 

בעמדה אחרת היו אלה שלמדו למטרה שיוכלו להופיע בגיל 13 בבר מצווה ולהפוך אחר כך לאנשים היכולים לקחת חלק במניין של לפחות עשרה גברים, לניהול נכון של תפילה.

למרות שהיו קיימים אנשים שלא ידעו קרוא וכתוב, יש לציין שמספרם של הלומדים תלמוד תורה היה תמיד גדול, ובתי הכנסת לא היו רק בתי תפילה, אלא גם בתי מדרש.

הישגיהם של חלק מהרבנים צויינו כמועילים מאוד או חשובים ביותר לפרוש ההלכה היהודית או הזרמים הדתיים מתקופות שונות.

ביאשי של מאתיים השנים האחרונות כיהנו (גם) רבנים מוכשרים, כגון: אברהם יהושוע השקל מאפטה (1755-1825), המפורסם בגין ספריו: אוהב ישראל ו- תורת אמת . קיימות גם המון אגדות הקשורות לנוכחותו ביאשי. עבודותיו יצאו לאור בישראל לאחרונה והוא היה אוהד של החסידות.

הרב יוסף דוד הכהן צוולוור– גם הוא אוהד החסידות, מחבר הספר "דרכי האמונה" (1828) שיצא לאור ביאשי ב-1857, השאיר זכרונות מיוחדים בגין קרבתו לאנשים שעליהם כיהן, בטוב וברע.

 

הרב יצחק משה, בנו של רב זלמן מלאדי (1861) הפיץ ביאשי ענף של החסידות, את זרם החב"ד. (קיצור של חוכמה, בינה, דעת).
הרב יוסף בן מנחם לנדאו מוכר בגין ה-התשובה, בספר ברכת יוסף. בזמן כהונתו (1837-1853) העיר יאשי הפכה למרכז לימודי התלמוד.

 

הרב הראשי של יאשי, ישיעה שור (1850-1879), מחבר הספר "הכתר המפואר", היה מקדם של היהדות המסורתית פולמוסאי כשרוני ביותר, כפי שהוכח בוויכוחו עם הרב החסידי מסאדאגורה וגם עם עתונאים אשר התכוונו לשלול ממנו את תפקידו..

 

למשך כמעט 70 שנה אנו פוגשים בין רבני קהילת יאשי בני משפחת טאובס: אהרון מ. טאובס, שמואל שמלקה טאובס, אורי שרגא פרבל טאובס, יעקב טאובס. הם ניהלו את הקהילה באמצעות עבודותיהם והיוזמות שקבלו הקשורות לחיי התרבות של יאשי.

רב אחר, ברל רבינוביץ', לחם נגד השבעת היהודים. הרב המודרני הראשון היה אנטואן לוי, ששורשיו במאלזס.

 

כהונתו ביאשי של ד"ר י.י. נמירבר (1896-1911) מהווה תקופה של הצלחות רבות בכיוונים שונים; בחיים התרבותיים הממשיים, בחינוך הכללי, בארגון התנועה הציונית, בפעלויות למען ביטול שבועה היהודים. הוא כותב פרשנויות בנושאי פילוסופיה, תנ"ך, הסטוריה, מבין לעומקן את התנועות הדתיות והחברתיות ומסייע לפיוס חילוקי דעות רבים בעולם היהודי של יאשי.

לאחר מלחה"ע הראשונה נבחר לרב הראשי של רומניה הגדולה והיה חבר בסנאט הלאומי מ -1927 ועד למותו.

 

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היו רבנים שהצטיינו בכתיבה וביוזמות שונות. למשל: מ.א. הלוי, שנודע גם כהסטוריון חשוב של הקהילות היהודיות של יאשי ובוקרשט, מייסד כתב העת היוקרתי, "סיני", שהמשיך גם בבוקרשט. נציין גם את הרב יוסף שפרן, לימים פרופסור בישיבה יוניברסיטי מניו יורק, את הרב ישראל גוטמן – מחברן של עבודות מענינות ביותר, את שמואל שוורמר– מוציא לאור חשוב של כתבי-עת של דת והסטוריה ובין המלומדים האחרונים עם הישגים חשובים.

 

החיים הדתיים המשיכו גם לאחר המלחמה. התמעטות מספר היהודים ברומניה בעשורים האחרונים הביאה אחריה גם לצמצום הפעילות היהודית.

מי שרצה להמשיך לקבל השכלה יהודית יכול היה לעשות זאת בחוגי תלמוד-תורה. המיתון הדתי הכללי בחברה הרומנית הורגש כמובן גם באוכלוסייה היהודית.

 

112 מקומות התפילה הינם עדות לשמירת מסורת אבות, אך גם לעובדה שלמרות הרגעים הקשים ביותר שהגיעו מדי פעם לקצה, ניתנה בכל זאת האפשרות לשמר אותם כמקומות תפילה, מפגש ולימוד.

במסגרת זאת נזכיר רק שקישוט מקומות התפילה, התורה, הכנת תשמישי קדושה ברב-גוניתם, בניית מצבות קבורה – כולם איפשרו לבעלי המלאכה השונים – סתתי אבן, בנאים, ציירים, פסלים בעץ ובאבן, עובדי ברונזה, עובדי כסף – להתפרנס ולהוכיח את כשרונם ופועלים רבים הפכו עם הזמן לאומנים.

 

יש להוסיף גם את הסופרים שכתבו את ספרי התורה, המגילות, המזוזות – שאנו מתפעלים מכישרונם, הידע, הדייקנות, המצפוניות והאדיקות שלהם.

השפה המדוברת במסגרת הקהילה היהודית הייתה למשך מאות שנים היידיש.

 

הפרשנויות והכתובים המקוריים על נושאים דתיים של רבנים מפורסמים נערכו בעברית ויידיש. כפי שכבר צויין, במאה ה-17 מוכרות מספר עבודות והמחברים שלהן. ספר התפילה המפורסם ביותר שתורגם ליידיש היה: החומש תורה וחמשת המגילות (כתובים: שיר השירים, רות ,קוהלת, איכה,  מגילת אסתר) – אשר היה מקור לידע בכיוונים שונים – דת, שפה .

 

חסידות

עם הזמן נולדו חצרות רבנים מפורסמות וגם העיר יאשי נשבתה בקסמי החסידות.

המפורסם שבין החסידים הגדולים היה אברהם יהושוע הרשל – אפטר רוב (אוהב ישראל).

ב"סיפרית הסמינר סיני", אשר ממשיכה את כתב העת ליהדות הטוב ביותר "סיני" שהוצא לאור על ידי הרב וההסטוריון מאיר הלוי, פרסם הרב מ. גוטמן מסמכים מאוד מענינים הקשורים לתנועה החסידית ביאשי ומכתב הקשור לביקורו הראשון של הבעל שם טוב בבירת מולדובה.