קווים לדמותה של יהדות בסרביה חלק א’

יהדות בסרביה, אחד השבטים החשובים ביהדות מזרח אירופה, הופיעו באזור זה כבודדים וקבוצות באמצע המאה ה – 17. אמנם יש סברה שעוד בתקופה מוקדמת יותר השתקעו בחבל ארץ זה.
אולם פרט למקום אחד, העיר אקררמאן, אין הוכחה בדוקה לכך.
קר מאמצע המאה ה – 17 יש נתונים ממשיים על קיומו של ישוב יהודי בבסרביה – ישוב שהלך וגדל והיכה שורשים באדמתה.
למרות הסבל, הרדיפות ואף פוגרומים שנפלו בחלקו, יצר שבט זה נוסח חיים עצמאי והוציא מתוכו טיפוס של יהודי המצטיין בפשטות הליכותיו ובנאמנותו לעם, לשאיפותיו ולערכיו.

יהודי בסרביה – בהיותה חלק מיהדות מזרח אירופה, מעולם לא ישבה על מי מנוחות. כל תקופה בתולדותיה מצוינת בתלאות וסבל, וכל צעד בהתקדמותה נעשה מתוך לבטים וייסורים. במשך דורות גובש ועוצב בה נוסח חיים מקורי.
כאן לא נדחק העניין הכלל-יהודי מפני האינטרס של הפרט היהודי.
אמנם הדאגה לקיום הפיזי העסיקה כל יחיד, אבל בו בזמן לא פסקה הדאגה לקיום היהודי-לאומי. והרי עובדה היא: במשך מאות שנים היתה יהדות מזרח אירופה המרכז ב – ה’ הידיעה של העם היהודי כולו. מתוכה צמחו תנועות גדולות כמו החסידות והציונות. בתחומה נוצרו, בעצם, רוב הכלים הלאומיים החברתיים והתרבותיים, שסייעו לחיזוקה של האומה היהודית והבטחת קיומה.

עם זאת, אין לראות את יהדות מזרח אירופה כמקשה אחת, שכל חלקיה זהים בתכנם ובצורתם ובתכונותיהם. וודאי שהיו להם קווי ייסוד משותפים, אולם בתוך המסכת המשותפת הבליט כל שבט ניואנסים משלו, סימני היכר מיוחדים. הוא הדין בשבט הבסרבי שבתוך יהדות מזרח אירופה, שעליו אייחד את השורות הבאות.

בסרביה לא הייתה מעולם מדינה עצמאית. גורל מיוחד נועד לה – לעבור מיד ליד. עובדה זו השפיעה לא במעט על דמותו של הישוב היהודי, שבגלל חליפות ותמורות אלו, לא הגיע לידי השתרשות עמוקה. אמנם הקרקע הבסרבית שחורה (“צ’ורנוזיום”) ופוריה, עשירה בכרמים ובשדות וביערות, משופעת במים, אולם המצב הכללי בחבל, נעדר הביטחון והיציבות, עשה את שלו. למה הדבר דומה? לעצים יפים ששורשיהם חשופים וכל רוח מצויה עוקרתם.

תחילתה של בסרביה תחת שלטון מולדובי, אחרי כן – תחת שלטון תורכי.
בתחילת המאה ה – 19 כבשו אותה הרוסים. למעלה ממאה שנה נמצאת תחת שלטונם. בסוף מלחה”ע הראשונה נהייתה לחלק מרומניה.
בעיצומה של מלחה”ע השנייה – ביוני 194- – סופחה לברה”מ.
זעזועים בלתי פוסקים אלו חידדו בקרב יהודי בסרביה את תחושתם הלאומית. בעקבותיהם גמל אצלם הצורך בליכוד חברתי ולאומי.
אין לתמוה, איפוא, אם הזרמים החברתיים שעברו על יהדות מזרח אירופה, עברו גם על יהודי בסרביה.
אך בקליטת ההשפעה הזאת הוטבע קו של ייחוד. אף שנחשב ליישוב ספר בקשת הרחבה של יהדות מזרח אירופה, ויהדות רוסיה הגדולה בראשה, הרי מאז ומעולם חתר היישוב היהודי בבסרביה לעיצוב דמותו המיוחדת – דבר שגם עלה בידו במידה לא קטנה.

 

(מאת: יצחק קורן / לקוח מתוך האנציקלופדיה של יהדות בסרביה)