חידוש השיחות הישירות בין ישראל ובין הרשות הפלסטינית, עשוי להזכיר למי שחובב היסטוריה פוליטית ומדינית את מעורבותה של רומניה בניסיונות לשים קץ לסכסוך ארוך השנים בין ישראל ובין הפלסטינים.
כן, מתברר שגם כאן, בזירה המורכבת הזו, רומניה רצתה להיות שחקן..ניקולאה צ’אושסקו, שחיפש כל דרך לרקוד על כל החתונות בזירה הבינלאומית, הציע בשנות השבעים הצעה שלא רחוקה מן ההצעות שעולות כעת על השולחן. גם אז, כמו היום, הנושאים היו אותם נושאים, והבעיות היו אותן בעיות: גבולות 67′, ירושלים, סוגיות הביטחון, קץ הסכסוך ובעיית הפליטים. “תיסוגו מכל השטחים ודברו עם הפת”ח”, הציע אז צ’אושסקו.
ישראל דחתה הצעות של הנשיא הרומני לקיים ועידת שלום בינלאומית, אך רומניה נותרה שחקן בפוליטיקה המזרח תיכונית במשך שנים לא מעטות.
מקור השפעתו של צ’אושסקו טמון בהחלטות שקיבל בשנות השישים.
אחרי מלחמת ששת הימים, הדיקטטור הרומני התעקש אז לשמור על קשרים טובים עם ישראל, על אף שרוב המדינות בגוש הקומוניסטי ניתקו את היחסים עם ירושלים הרשמית.
צ’אושסקו ידע מה הוא עושה: דרך ירושלים הוא קרץ לוושינגטון ולמערב, ובסופו של דבר, הקשרים הטובים עם העולם היהודי הפכו אותו לאיש עשיר מאוד: מאות מיליוני דולרים הועברו לאורך השנים לחשבונותיו הפרטיים תמורת היהודים שהורשו לעלות לישראל.
אך מעבר לכסף, צ’אושסקו לא ויתר על חלומו להירשם בהיסטוריה כמי שהביא או לפחות תרם, לפריצת דרך מדינית במזרח התיכון.
במהלך שנות השמונים הוא התעקש לתווך בין ישראל ובין הפת”ח שמנהיגו, יאסר ערפאת, נחשב לחבר אישי שלו.
ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, אף הגיע לבוקרשט וקיים עם מלך הקרפטים שיחה ארוכה על תהליך השלום – שיחה שלא הובילה לפריצת דרך.
לצד הניסיונות לקדם את תהליך השלום, תרם צ’אושסקו לא מעט גם להפיכתו של ערפאת ממנהיג טרור שנוא, למנהיג חופש לגיטימי. כל זאת, במקביל לסיוע הצבאי שהעניקה רומניה לפת”ח.
הגנרל יון מיהאי פצ’פה, הקצין הבכיר ביותר בגוש המזרחי שערק למערב, תיאר בהרחבה את השיעורים שצ’אושסקו, אמן הפרופגנדה, נתן לידידו ערפאת בתחום שטיפת המוח. התלמיד העקשן ערפאת היה באותם ימים נחוש בעיקר לחסל את ישראל, והטרור היה האמצעי העיקרי שלו.
צ’אושסקו, מצידו, ניסה לשכנע את ערפאת להציג את הפת”ח ואת מחבליו כצבא מהפכני של אנשים מדוכאים השואפים לצדק, לשוויון ולהכרה.
בסופו של דבר, השיעורים של המנהיג הרומני השתלמו והעצות חלחלו, ואת שקרה לאורך השנים לתדמית של ערפאת ושל הפת”ח, ניתן לקרוא בספרי ההיסטוריה.
כיום, רומניה נחשבת לאחת הידידות הקרובות ביותר של ישראל.
שיתוף הפעולה בתחומי הביטחון, הכלכלה, החקלאות, התרבות והעסקים איתן ופורח. ישראלים ורומנים עושים עסקים יחדיו, ישראלים רבים מבקרים ברומניה, ושירותי הביטחון של שתי המדינות מחליפים מידעים, ידע וניסיון במאבק נגד הטרור האיסלאמי.
על רקע ההיסטוריה ארוכת השנים בין שתי המדינות, ולנוכח העובדה שטרם נקבע המקום הקבוע שבו יתקיימו השיחות החשאיות בין נציגי ישראל והרשות הפלסטינית, הנה רעיון מדיני פורץ דרך: אחרי וושיגנטון, לונדון, אוסלו, טאבה, ז’נבה, קמפ דיוויד, אנאפוליס, ירושלים ורמאללה, אולי הגיע הזמן לנסות גם את האוויר הצלול של הקרפטים. מה שלא הצליח לישראלים ולפלסטינים בכל כך הרבה מקומות מערביים, יכול דווקא להצליח ביערות רומניה.
הצויקה, הצ’ורבה, הסרמלה וכמובן הממליגה עשו בינתיים רק טוב למי שטעם אותם. לכו תדעו, אולי זה יעשה טוב גם לשלום.
