פוגרום דורוחוי

הפוגרום בדורוחוי היה ראשון הפוגרומים ברומניה והתבצע ביהודי המקום בתאריך ה-1.7.1940 ע”י יחידות צבא רומניות, ואם לדייק על ידי יחידה אחת: חטיבה 3 בצבא הרומני.
על פי דו׳׳ח רומני רשמי, נרצחו בפרעות 53 יהודים ועשרות נפצעו, אך לדברי יהודי המקום, מספר הנרצחים הגיע לכ-200 יהודים. 

הפוגרום התבצע לפני שרומניה נכנסה למלחמת העולם השנייה, לפני שכרתה ברית עם גרמניה הנאצית ולפני שאנטונסקו התחיל עם גירוש היהודים לטרנסניסטריה.

הפוגרום התבצע על דעת עצמם של מספר חיילים רומניים ממורמרים ואנטישמיים. הם טענו שזו הייתה “נקמה” על התנהלות היהודים בזמן נסיגת הכוחות הרומניים מהשטחים שרוסיה סיפחה (בסרביה ובוקובינה).

אם כן, הרקע לפוגרום היה איבוד השטחים של רומניה.
הסכם ריבנטרופ- מולוטוב נתן לברית-המועצות אור ירוק לספח את בסרביה (Baserabia) ובוקובינה.
בזמן הנסיגה של הצבא הרומני, חלק מהתושבים המקומיים הראו את שמחתם על העזיבה וחלק אף תקפו את החיילים. דיווחים שונים חיפשו שעיר לעזאזל ומצאו אותו ביהודים. נאמר כי היהודים הם האשמים בהתקפה.

ההאשמות היו, למעשה, המצאה של אנטישמים רומניים אבל הם הגבירו תחושת אנטישמיות שממילא הייתה קיימת ברומניה (נתנו לזרע השנאה לגדול).
ה”חוגגים” העיקריים של הנסיגה היו אוקראינים, רוסים, פרו-קומוניסטים, פושעים משוחררים ורומנים אתניים.
סביר להניח שהיו גם יהודים שסבלו מהאנטישמיות הרומנית ושמחו לקראת שינוי השלטון, אך היו גם יהודים שחששו מכך, ואפילו עזבו את חבלי הארץ האלה כדי לא להיות תחת משטר קומוניסטי רוסי.

חשוב לזכור כי בדורוחוי הייתה אווירה אנטישמית מאז ומתמיד (בייחוד מסוף המאה ה-19). שנאת היהודים גברה מאוד בתקופה זו עקב מעבר שיירות הפליטים הרומניים שעזבו את שטחי בסרביה ובוקובינה ועברו דרך דורוחוי, תוך כדי הפצת סיפורי התנכלות של היהודים כלפי הרומנים.
החיילים הרומניים המוסתים והאנטישמיים חיפשו דרכים “לנקום”, או סתם להתעלל ביהודים.

 

יום לפני הפוגרום, ב-30.6.1940, חיילים רומניים שהיו באזור עברו מבית לבית והזהירו את התושבים הרומניים מפני ה״נקמה״ שעומדת להיעשות ביהודים.

הרומנים הציבו בחלונותיהם אייקונים (פסיפסים בדמותו של ישו) או שציירו על בתיהם צלבים כך שיזהו אותם הפורעים ולא יפגעו בהם (אלא רק ביהודים).

היו מקומות בהם נכתב על הבתים שגרים בהם רומנים, והיו שהניפו דגלי לאום רומניים. כלומר, סוגים שונים של זיהוי לנוצרים כדי להבדיל עצמם משכניהם היהודיים שהולכים להיהרג.

בתוך העיירה נפוצה השמועה שניתנה רשות לפגוע ביהודים למשך 24 שעות.

ב-01.07.40 החלו הפרעות.
הכל התחיל עם הטריגר שהיה מוות של חייל רומני וחייל יהודי.
חייל בשם ינקו סולומון (יהודי) ניסה לגונן על חייל רומני מפני הסובייטים (ביישוב הרצה שעבר לשלטון ברה”מ הסמוך לדורוחוי).
שני החיילים מתו והובאו לקבורה בדורוחוי, בהלוויות נפרדות (יהודי לעומת נוצרי). להלוויית החייל היהודי נשלחו חיילים יהודיים מהגדודים שחנו באזור וכן השתתפו גם יהודים מבני המקום (מדורוחוי).

עם סיום ההלוויה, החיילים הרומניים החלו להרוג את החיילים היהודיים שהיו בהלוויה, והיהודים הדורוחויאנים שהתחבאו בבית הטהרה- ראו ושמעו הכל.
הרומנים שמו רובה בידי חייל יהודי שמת (אמיל ברקוביץ’), כדי לביים ירי כלפי הרומנים
(מקור: וויקיפדיה, 2014).

באותו הזמן ברחבי העיר דורוחוי, החיילים אנסו, שדדו, עינו ורצחו יהודים במהלך מספר שעות.

לפי סיפורים של ניצולי הפוגרום, הוציאו את כל היהודים מחוץ לבתים, כולם עמדו בשורה עם ידיים למעלה, והתחילו לירות בכולם, אחד-אחד.
היה “דיבור” על כך שבין שעה X  לשעה Y  (תוך שעה אחת), יהרגו את כלל היהודים בדורוחוי. רבים מתו אך הניצולים יזכרו אותם לנצח.

נעשו מעשי אכזריות רבים ביהודים, התעללו בהם בצורה משפילה ונוראית.
הדבר המרכזי שהציל את היהודים היה מזג האוויר (ולא תחושת אשמה או אנושיות). גשם חזק במיוחד שהחל לרדת, הפסיק את ההרג לזמן מה ואיפשר לחלק מהקהל היהודי לברוח ולהסתתר.
הגשם אמנם הפסיק את מעשי ההרג, אך לא את הביזה (שוד).
לביזה הצטרפו גם צוענים מקומיים שגנבו ככל יכולתם והודו לחיילים הרומניים בשירים ובריקודים.

גם חטיבה 3, כשעזבה את היישוב, עגלותיה היו עמוסות בביזה (=חפצים גנובים).

לפי סיפורים, באו בכרכרה לעיר רומנים (ראש העיר, כומר וקצינים רומניים מהצבא) שמכירים את היהודים ונתנו הוראה להפסיק את הירי.
הכומר וראש העיר נתנו את ההוראה להפסיק לירות.
אנשים נכנסו למרתפים ולא יצאו כלל למשך מספר ימים ולילות.
גם לאחר מכן, כשהתחילו לצאת, היו רק שעות מיוחדות שהיה מותר להם להסתובב בחוץ ובחנויות. במילים אחרות, היה עוצר על היהודים.
בגלל שיהודים לא יכלו לצאת ולא ללכת לבית החולים, רבים מהפצועים בפוגרום נפטרו.

ה”טיוח”
ב- 2 ביולי, למחרת הפרעות, רמטכ”ל צבא רומניה דיווח שחטיבה 3 “התנקמה” ביהודים בגלל הקשיים הגדולים שהיו לה עם היהודים בבסרביה (שזה שקר).
אנשי העיירה וחיילים קברו במהירות את הגוויות בגלל הריקבון המתקדם.
לאחר חקירה, נקבע באופן רשמי שנרצחו 53 יהודים, אך היהודים טענו, על פי פנקסי הקהילות, שמספר הנרצחים נע בין 165 ל-200.
החיילים של חטיבה 3 לא נענשו כלל ורק הועברו לתפקיד אחר.

כ-3 חודשים לאחר הפוגרום הקשה גורשו יהודי המקום (דורוחוי ובוקובינה) לטרנסניסטריה.

 

(** מקור: אתר ארגון יוצאי דורוחוי)