מרד האיכרים בדורוחוי ומשמעותו ההסטורית

בשנת 1907 התרחש ״מרד האיכרים״ ברומניה – מרד בו האיכרים יצאו כנגד בעלי האחוזות ומיופיי הכח שלהם (חוכרי האדמה), שהחכירו חלקות-חלקות לאיכרים בחכירת-משנה, במחיר גבוה ולא הוגן (כלומר: מחיר שכיסה את הוצאות חכירת האחוזה ועוד הותיר נתח נכבד בכיסו של החוכר).

היה זה ניצול מחפיר, אך האשימו בו, שלא בצדק, את היהודים.
היו אלה ניצני אנטישמיות בתחילת המאה ה-20′, אך הם בישרו רעות לגבי ההמשך.

האיכרים שהיו מעוניינים רק לקבל אדמה במחיר הוגן (מניע כלכלי למרד), נפלו שבי בידי האנטישמים שהסיתו אותם כנגד האיכרים היהודיים.
היו כמובן גם חוכרים יהודיים מבין כול החוכרים ברומניה, אך הם היו מעטים (הרוב היו רומנים, יוונים, ארמנים ואחרים).
המנהיגים הרומניים האנטישמיים ניסו להסיט ולכוון את טינת האיכרים ואת עצם המרד שלהם נגד היהודים. וזה הצליח להם.

במחוז מולדובה המצב היה קשה עוד יותר מאשר במקומות אחרים ברומניה כי זה היה אזור כפרי ברובו.
האנטישמיות הביאה לאלימות לא רק כלפי חוכרים יהודיים אלא גם נגד יהודים חפים מפשע ואף עניים מרודים (שהרי ברור שאין הם קשורים להשכרת האדמה).
השלטונות לא נקפו אצבע כדי להגן על היהודים, אלא נהפוך הוא: הם קיוו שבאמצעות הפרעות ביהודים תוסח דעתם של האיכרים מהסיבה האמיתית לקשיים שלהם. בכפרים במחוז מולדובה היהודים נהרגו, נפצעו ונשדדו.
היה זה סוג של פוגרום שלא דובר עליו רבות.
בסופו של דבר, מאורעות הדמים הללו גרמו ליהודים להתרוששות ולירידת כוחם משמעותית בדורוחוי ובוטושאן.

מרד זה הראה ניצנים של אנטישמיות, שהתגברו והפכו משמעותיים יותר לאחר מלחמת העולם הראשונה, עד שלבסוף כל השנאה הזו התפרצה דרך הפוגרום שאירע בשנת 1940 ולאחר מכן במלחמת העולם השנייה, אז יהודי דורוחוי הוגלו לטרנסניסטריה ונאלצו להילחם על חייהם מדיי יום ורבים לא שרדו.

 

(* מקור: אתר יוצאי דורוחוי בישראל)