מרדכי בן-ארי (ליבוביץ’)

מרדכי בן-ארי (ליבוביץ’)  (1920 – 1994)

נולד בטרנסילבניה, רומניה. עלה לישראל בשנת 1940 בגפו.

היה ממקימי קיבוץ מעגן בעמק הירדן.

בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים ובעל תואר שני בהיסטוריה, סוציולוגיה, פילוסופיה וסטטיסטיקה.

הצטרף ל”הגנה” ושירת באזור ירושלים בשנים 1945-1943, בין השאר כסגן מפקד הקלט (מערך קליטת כוח אדם).

בן-ארי מונה על ידי שאול אביגור והנהגת מוסדות “ההגנה” ועלייה ב’, ערב הכרזת המדינה, למפקד ה”בריחה” באוסטריה ומזרח אירופה, למעט ברית המועצות. בתפקידו זה שירת בין השנים 1950-1948. המשימה שהוטלה עליו הייתה לחלץ מספר רב ככל הניתן של יהודים מהונגריה, צ’כיה, רומניה, פולין ויוגוסלביה ולהעבירם אל מחוץ ל”מסך הברזל”, על ידי הברחת הגבולות. אוסטריה.

בן-ארי הצטרף בשנת 1950 לאל על, חברת התעופה הלאומית שהייתה אז בחיתוליה, כמנהל מחלקת מטען ודואר.

בשנים 1958-1956 כיהן כסגן ראש אגף למסחר.

בשנים 1960-1958 כיהן כראש אגף שיווק ומכירות.

בשנים 1967-1960 כיהן כסמנכ”ל למסחר.

בשנים 1977-1967 כיהן כמנכ”ל אל על.

בשנים 1979-1977 כיהן כיו”ר פעיל של מועצת המנהלים של אל על.

 

היה המנכ”ל הראשון והיו”ר היחיד באל על, שהצטרף לחברה בראשיתה, צמח מתוך שורות עובדיה והגיע עד לתפקיד המנכ”ל, שבו כיהן כעשר שנים, ולתפקיד היו”ר בו כיהן כשנתיים. במהלך עשר שנות כהונתו של בן-ארי כמנכ”ל, הפכה אל על מחברת תעופה קטנה לחברה משמעותית, בעלת פריסה רחבה, והייתה לחברה חשובה ב”מועדון” החברות הבינלאומיות, אשר השפעתה ועמדותיה בלטו בפורומים בינלאומיים.

 

בן-ארי הטביע את חותמו לא רק באל על אלא אף בענף התעופה האזרחית בעולם כולו, למרות ממדיה הקטנים מאוד של אל על יחסית לענקי תעופה אחרים. כפועל יוצא מכך, הלך שמו לפניו כמומחה ראשון במעלה בתחום התעופה האזרחית בישראל וכאחד המומחים הבולטים בתחום זה בעולם.

במסגרת תוכנית פיתוח הוביל בן-ארי את ההחלטה הגורלית וההיסטורית לעתידה של אל על, בדבר רכישת מטוסים רחבי גוף – הבואינג 747 (ג’מבו). רכישת ה-747 הייתה ההשקעה הגדולה ביותר שנעשתה במשק הישראלי במסגרת עסקה אחת עד לאותה עת.

בן-ארי נודע בעולם התעופה האזרחית הבינלאומית כממציא כלי שיווק חדשניים.

 עוד בתקופת כהונתו כסמנכ”ל למסחר, היה אבי הרעיון של “מחירים קבוצתיים”.

 

במאמציו להבטיח את רווחיותה של אל על, במצבים של אי ודאות, בהתייחס לגידול תנועת הנוסעים או ליצוא החקלאי, יזם בן-ארי את יישומו של מודל, שכבר יושם בקרב מספר חברות תעופה, והוא הקמת מערך תשתית משלים בבעלות אל על, בתחומים מסונפים ומשיקים לתעופה ולתיירות, כגון מלונאות, אספקת מזון למטוסים, צינורות שיווק כסוכנויות נסיעות סיטונאיות, מסוף מטענים וכו’. לשם יישום מודל זה הוקמה חברת החזקות בבעלות אל על  בשם “תש”ת”.

 

בנוסף לכך, כאשר בוטל לבסוף האיסור על טיסות השכר, יזם בן-ארי את הקמת “סן-דור” – חברת הבת של אל על,  המתמחה בטיסות שכר ופועלת בהצלחה גם כיום. 

 

זאת ועוד, בזכות פעולות פיתוח המטען על ידי בן-ארי, הן אל על כחברת תעופה, והן ישראל כמדינה, נחשבו למובילות בתחום היצוא החקלאי יחסית לחברות תעופה ולמדינות אחרות, בעיקר  בענף יצוא הפירות, הירקות והפרחים.

עם פרישתו מאל על, מונה בן-ארי על ידי נשיא יאט”א, קנוט המרשלד, ((Knut Hammarskjold ליו”ר הוועדה לפרויקטים מיוחדים בארגון.

לאחר פרישתו מאל על, שימש בן-ארי גם כיועץ מיוחד לתיירות ותעופה למייסד ונשיא “מועדון הים התיכון”, ((Club Med. בן-ארי הקים יחד עם ד”ר לובה וולק ויהודה מרגלית, מפורשיה הבכירים של אל על, את ארגון ICAM (שלא למטרות רווח), “מרכז בינלאומי למינהל בתעופה האווירית”, שחרט על דגלו  הכשרה וקידום של מנהלים בתחום מקצועות התעופה האזרחית.

במהלך פעילותו רבת השנים עם גורמי תעופה וממשל אירים, פעל בן-ארי רבות מאחורי הקלעים, בתיאום עם משרד החוץ, למיסוד יחסים דיפלומטיים בין ישראל ואירלנד.