מיכאל לנדאו

מיכאל לנדאו (1976 – 1895)

בנו השביעי מבין תשעת ילדיו של מנחם-מנדל לנדאו, סוחר וגבאי בית כנסת,
נולד בחרלאו ב- 1895 , רומניה. סבו מצד אמו היה הרב ישראל איזיקזון, שהיה
בעצמו פעיל בתנועות הטרום-ציוניות בחבל מולדובה. אחרי לימודים בחדר
ובבית ספר יסודי, מיכאל לנדאו למד לימודי תיכון בעיר ברלאד – שם היה יושב
ראש מועדון צעירים ציונים. בהמשך למד משפטים באוניברסיטאות גרנובל
ויאשי, קיבל תואר דוקטור למשפטים. את אשתו לעתיד הכיר מעיירת הולדתו,
חרלאו.
מאוחר יותר עבר לקישינב והיה מנהל העיתון היומי ביידיש “אונזער צייט”
)“זמננו”( והעיתון “דער ייד” )“היהודי”(. כעו”ד עזר לפליטים היהודים הרבים
שבאו מרוסיה הסובייטית לרומניה בדרכם לארץ ישראל. כיהן שלוש פעמים
כחבר בבית הנבחרים הרומני בבוקרשט מטעם מפלגת האיכרים הלאומית.
בשנת 1928 הקים את המועדון הלאומי היהודי – מועדון הצירים היהודים
בפרלמנט הרומני. בשנת 1930 נמנה עם מייסדי “המפלגה היהודית הרומנית”
שבראשות תיאודור פישר ואדולף שטרן.
עלה לארץ ישראל עם משפחתו ב 1935- . בארץ ישראל הקים את כופר היישוב
ומגבית ההתגייסות שדאגו לממן את “ההגנה”. כשהוקמה מדינת ישראל היה
משנה לממונה על הכנסות המדינה במשרד האוצר. סמוך לפרישתו הקים את
מפעל הפיס וניהל אותו במשך 20 שנה )עד שנת 1970 (.
כתב מספר ספרים על חייו בעיירה בה גר, ספר על תולדות הציונות ברומניה, ועל
הגרלות מפעל הפיס.
מפעל הפיס הקים על שמו את פרס לנדאו, המחולק מדי שנה וניתן בתחומי
מדעי הרוח, מדעי הטבע והאמנויות לישראלים המובילים בתחומם. על שמו
רחוב בחיפה. היה נשוי למרים לבית אַבֶּלֶס )נפטרה ב 1986- ( ואב לבן: חתן
פרס ישראל במזרחנות, פרופ’ יעקב לנדאו. מצד אשתו היה לנדאו גיסם של
ד”ר ולטר אבלס )רופא, פעיל פוליטי ודיפלומט, שכיהן כמנהל מחוז ירושלים
של קופת חולים כללית ובשנות ה 60- כיהן כשגריר ישראל בקולומביה ולאחר
מכן כשגריר בקוסטה ריקה ובניקרגואה( ושל ד”ר שמואל שטרן-כוכבי )ממנהיגי
ציוני רומניה( ודודם של פרופ’ משה אבלס )חוקר מוח, חתן פרס א.מ.ת( ומשה
כוכבי )ארכאולוג(.