יצחק קוֹרְן (קאָרן)

(1911-1994)

איש ציבור שכיהן כחבר כנסת מטעם מפא”י והמערך, היה סגן שר האוצר, מזכיר תנועת המושבים ומזכ”ל תנועת העבודה הציונית.

נולד בשנת 1911 בקישינב שבחבל בסרביה לשרה ואברהם קורן.
כילד וכנער התחנך בשילוב בין המסורת היהודית לבין חינוך חילוני.
בסיום בית הספר היסודי למד בגימנסיה העברית “מגן דוד” ולמד בה תורה מפי הרב יהודה לייב צירלסון.
בתום לימודיו בתיכון בשנת 1928  נרשם ללימודי משפטים באוניברסיטת יאשי ועבד בעיר לפרנסתו במתן שיעורים פרטיים בעברית.

במקביל ללימודיו החל בפעילות ציונית והיה בין מנהיגי אגודת הסטודנטים הציוניים, תחילה באוניברסיטה ולימים ברומניה (אליה סופחה בסרביה לאחר מלחמת העולם הראשונה). בשנת 1929 נבחר ללוות את נחום סוקולוב בביקורו בעיר.

את לימודיו סיים בשנת 1932 ולאחריהם החל לעסוק בעריכת דין.
באותה שנה התרחבה פעילותו הציונית ומשך תקופה הופקד קורן על עריכת ביטאון הסטודנטים הציוניים ביידיש: “אונזער וועג” (“דרכנו”).
קורן היה לפעיל מרכזי בתנועת “צעירי ציון” והיה פעיל במפעל ההתרמה לקרן היסוד.

במהלך תקופה זו בחר להחדיר בתנועה את חשיבותה של העלייה לארץ ישראל, ובמשותף עם חברו לתנועה, מאיר קוטיק, פעל להגברת חלקם בפעילותה, תחילה באמצעות פרסום מאמרים בביטאון המפלגה, (“ערד און ארבעט” ) “אדמה ועבודה” ולאחר מכן עם בחירתו לחבר מערכת העיתון ומרכז המפלגה (1934) מטעם ההסתדרות הציונית ברומניה.

בשנים אלו נבחר גם לוועד המרכזי של המפלגה המאוחדת, “אחדות” -מאיחודן של צעירי ציון ופועלי ציון (1936) ולמועצה המרכזית של קרן היסוד בבסרביה (1938). במפלגה המאוחדת פעל כחבר מערכת של דו ירחון המפלגה, ובשנת 1936 יזם את הקמת תנועת הנוער של המפלגה, “בוסליה”. כעבור שנה הופיע שמו ברשימת המועמדים לפרלמנט הרומני מטעם “המפלגה היהודית” ומטעם מפלגת “אחדות” נשלח כציר לקונכרס הציוני ה-20 וה-21.

נשלח לראשונה לארץ ישראל בשנת 1938.

עם שובו מהקונגרס הציוני ה – 21 החל להתארגן לעלייה – אותה מימש ב – 01.05.1940 עם רעייתו, קלרה (לבית טלמצקי) – לה נישא בשנת 1935.
עם עלייתו לארץ התיישב עם קלרה בתל אביב והצטרף לארגון “ההגנה”.

בשנת 1941 מונה למנהל מחלקת ההסברה והארגון של המשביר המרכזי האחראי על האספקה במסגרת הסתדרות העובדים הכללית.
הוא החזיק בתפקיד זה עד לשנת 1944 ולאחריו מונה לתפקיד מזכיר תנועת המושבים. עמד בראש תנועת המושבים משך 17 שנים, עד לשנת 1961.

קורן, עולה חדש תושב תל אביב, נבחר להחליפו והחזיק בתפקיד בשנות הקמתה של מדינת ישראל וביסוס מושבי העולים לאחר קום המדינה. 

בשנת 1959 נבחר מטעם מפא”י לכהן כחבר בכנסת הרביעית. לאחר בחירתו המחודשת לכנסת, בשנת 1961, פרש מתפקידו בתנועה והקדיש את מלוא מרצו לעבודת הכנסת.

קורן נבחר לכנסת הרביעית בשנת 1959 מטעם מפא”י וכיהן כחבר בוועדות הכלכלה וחוקה חוק ומשפט. בשנת 1961 נבחר לכנסת החמישית וכעבור שנה מונה על ידי שר האוצר דאז, לוי אשכול, לשמש כסגנו.
קודם למינוי זה עמד קורן בראש הגוף הציבורי העליון לייעול המשק, במסגרת הוועדה הכלכלית במפא”י, ובתפקיד זה גישר על הפערים שנתגלעו בין עמדות שרי המפלגה ובין ציבור העובדים וההסתדרות.
מינויו לסגן שר הוצע לו על ידי אשכול שבועות ספורים לאחר הכרזת האוצר על ביצוע תוכנית כלכלית חדשה המכוונת לפיחות הלירה הישראלית.
כסגנו היה אמון קורן על ביצוע התוכנית והועמד בראש הוועדה הבין-משרדית לייעול משרדי הממשלה והמשק והמועצה הלאומית לחסכון.
כח”כ פעל בוועדת הכספים ובאותה שנה, מונה למזכיר תנועת “האיחוד הלאומי”, התנועה העולמית של מפא”י.

לאחר שלא כיהן בכנסת השישית, שב ונבחר מטעם ‘המערך’ הפעם לכהן בכנסת השביעית. בכהונתו זו היה חבר ועדת חוקה, חוק ומשפט וכיהן לצד חתנו, משה ניסים.

מזכ”ל תנועת העבודה הציונית

בין השנים 1963-1977 שימש כמזכיר “האיחוד העולמי”, התנועה העולמית של מפא”י ומשנת 1968 של תנועת העבודה הציונית.
מתוקף תפקידו היה קורן נציג המפלגה לקונגרסים הציוניים שהתכנסו בשנים אלו ושימש מרכז הסיעה בקונגרס.
לאור היותו בתפקיד זה במהלך שנות כהונתה של הכנסת השישית, עבודתו בכנסת השביעית התרכזה בדאגה לחינוך הציוני בגולה ולאופייה הציוני של מדינת ישראל.
פעמים רבות קרא קורן לעלייתם ארצה של פעילי התנועה בתפוצות, לצד טיפוח משמרת צעירה של התנועה העולמית.

קורן היה בשנים אלו נציגה בתפוצות של מפלגת השלטון והוזמן להתארח בקהילות יהודיות ברחבי העולם. פעילות רבה הוקדשה לקהילות בדרום אמריקה ובשנת 1971 נאם בפני הפרלמנט של צ’ילה.
בשנת 1977, לאחר שהצליח בהעברת הדרישה לשריון 40% ממושבי הקונגרס לצעירים, פרש מתפקידו ומונה ליו”ר מועצת ותיקי התנועה.

יו”ר האיגוד העולמי של יהודי בסרביה

בשנות ה – 50 כיהן קורן 6 שנים כיו”ר התאחדות עולי רומניה. בשנת 1958 נבחר ליו”ר הראשון של האיגוד העולמי של יהודי בסרביה.
האיגוד העולמי בראשותו פעל לקידום מחקרים היסטוריים על יהדות בסרביה ולהנצחת הקהילה. בשנת 1965 הסתייעה בידו הקמת “בית יהודי בסרביה” בתל אביב (הנקרא כיום על שמו), אשר הוקם בשנת 1971.
שנים רבות עמד קורן גם בראש הליגה לידידות ישראל–רומניה, ובשנת 1992 נבחר בה ליו”ר כבוד.

פעילותו לעידוד תרבות היידיש

בשנת 1969 ייסד קורן את “הועד לעידוד תרבות היידיש”. בשנת 1973 החל הוועד בחלוקת פרס רה”מ ליצירה ספרותית ביידיש.
בעקבות פעילותו הוקמה בשנת 1969 גם “המועצה לתרבות היידיש בישראל”, ובהשפעתה מינהשר החינוך, אהרון ידלין, וועדה מיוחדת לבחינת לימודי שפת היידיש וספרותה בבתי הספר התיכוניים.
משנת 1976 עמד בראש המועצה העולמית לתרבות היידיש. ביוזמת המועצה הונחו גם היסודות להקמת תיאטרון יידיש אשר הוקם לבסוף על ידי עיריית ת”א וקורן נמנה עם חברי עמותתו הציבורית.