סיפורה של הקהילה היהודית בקמפולונג מולדובנסק
נוכחותם של היהודים בקמפולונג החלה כנראה בתחילת המאה ה – 15 עת העניק הנסיך אלכסנדרו הטוב זכויות ליהודים לסחור בארצו ולעבור בה.
מסמך משנת 1684 מאשר את קיומם של יהודים מעטים באזור קמפולונג. במסמך נאמר שיחס תושבי האזור ליהודים הוא טוב ואין כל הפליה כלפיהם.
היהודים באותה העת עסקו בחקלאות, מסחר ובהספקת שירותי פונדק ושיכר.
במסמך נוסף מתקופת נסיכות מולדובה משנת 1766 מתועדת הקמתה של אכסניה בקמפולונג שאמורה לשמש סוחרים יהודים שעברו במקום עם סחורותיהם.
בשנת 1769 נמנו בקמפולונג 45 משפחות יהודיות ובית קברות יהודי נוסד ב-1775.
בשנת 1790 שבה קמפולונג להיות תחת שלטון האוסטרים ומוזכרים בה יהודים מגדלי בקר שנמנו עם משלמי מיסים לשלטונות העיר.
לאחר הכיבוש האוסטרי ב-1775 השתנה מצבם של היהודים לרעה והם היו נתונים לחוקים מחמירים שהטיל הגנרל, גבריאל פון ספלני, כגון: מס חיתון, ולאחר מכן, גזירות שהטיל הגנרל קרל פון אנצנברג, שלמעשה הפכם ליהודים משוללי כל זכויות.
בשנת 1779 פורסם צו האוסר כליל על יהודים לשבת בקמפולונג. שלטונות האזור ביקשו לבטל את הגזרה ולהשאיר את היהודים בעירם, אך השלטון המרכזי בוינה דחה את הבקשה. יחד עם זאת, הפקידים המקומיים כנראה שוכנעו לא לבצע את פקודת השלטון המרכזי. במרץ 1782 גירש פון אנצנברג את היהודים “פושטי היד” שהיו רוכלים, חזנים ומלמדים, וכל אלה שהמס השנתי שלהם לא הגיע לארבעה פלורין. מקמפולונג גורשו שמונה משפחות המונות 21 נפשות.
במאי 1781 פרסם הקיסר, ז’וזף השני, הצהרה בה המליץ להפוך את היהודים לאזרחים מועילים ולהרחיקם מעסקי נשך וריבית קצוצה ומרמאות במסחר.
על היהודים הוטל ללמוד במשך שלוש שנים גרמנית. השימוש בעברית וביידיש הותר רק בבית הכנסת.
ב – 01.11.1789 נכנס לתוקפו “תקנון היהודים” שיזם הקיסר. היה בתקנון זה ניסיון לבולל את היהודים.
לפי התקנון היה כל יהודי רשאי לבחור במקצוע בו רצה: לחכור כמה אדמה שרצה (ובתנאי שיעבד אותה במו ידיו או בעזרת משפחתו), לעסוק במסחר ולהקים בתי חרושת – בתנאי שספרי החשבון ינוהלו בגרמנית, לגור בכל עיר שירצו – בתנאי שיציגו אישור שסיימו בית-ספר גרמני.
מס הנישואים בוטל, אך הנישאים הוצרכו להציג אישור סיום בית-ספר גרמני.
הקהילה היהודית בוטלה כמוסד, ונשארה בתפקיד של איגוד דתי.
אסור היה ליהודים להשתמש בפומבי בשפה העברית או ביידיש אלא רק בבית הכנסת.
על פתיחת בית כנסת או בית עלמין מיוחד ליהודים הוטלו מיסים כבדים (אלפיים פלורין לבית-כנסת או לבית-עלמין) וגם על מניין בבית פרטי .
בשלב מסוים, נשארו רק שתי קהילות בכל בוקובינה: בצ’רנוביץ ובסוצ’בה. כל שאר הקהילות סופחו לשתי אלו.
קמפולונג סופחה לקהילת סוצ’אבה ואולצה לייסד בתי ספר ששפת הלימוד בהם גרמנית. השלטונות הביאו מורים, יהודים מתבוללים מגליציה וממוראביה, ההורים נאלצו לשלוח את ילדיהם לבתי ספר אלה, בנים ובנות, ללמוד גרמנית.
רק ילדים שלמדו בהם, יכלו ללמוד גם ב”תלמוד תורה”.
יהודים רבים ראו בבתי-ספר אלה אסון. הם העדיפו לשלם קנסות ואפילו לשבת בכלא ולא לשלוח את ילדיהם לבתי-ספר, שלפי דעתם יביאו את צאצאיהם לידי שמד.
המפנה הגדול לטובה במצב היהודים בא עם המהפכה של שנת 1848.
בעקבותיה זכתה בוקובינה להיות חבל עצמאי וליהודים הוענקו זכויות והם הפכו לגורם משמעותי בכלכלה: יכלו לגור בכל מקום – בעיר ובכפר, רכשו אחוזות ובתי עסק, הקימו בתי-חרושת והתפתחו בכל השטחים.
בשנת 1871 התפקדו בקמפולונג 665 יהודים.
בשנת 1890, נספרו בקמפולונג 1,163 נפשות שהיוו % 18.2 מכלל האוכלוסייה.
הם שולבו בכל ענפי המסחר, היצור ובמקצועות החופשיים.
בסוף המאה כבר היו בקמפולונג רופאים, בנקאים ועורכי דין יהודים. הם נטלו חלק בחיי הציבור של העיר ונציגיהם פעלו בהנהגה המקומית – גם בתקופה האוסטרית וגם בתקופה הרומנית, עד לסוף שנות השלושים.
בשנת 1913 הגיע מספר היהודים בקמפולונג ל-3,500 והרב וולף מישל ניהל את הקהילה עד לשנת 1922.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ב-1914, הלך והתמעט מספר היהודים בבוקובינה וזאת בשל פלישת הקוזקים, שעשו שמות בקרב היהודים.
יותר ממחצית יהודי קמפולונג נמלטו מיד לאחר כיבוש האזור על ידי הרומנים בעיקר לוינה, בוהמיה וטרנסילבניה.
במפקד שנערך על ידי הרומנים בשנת 1930 נמצאו בקמפולונג רק 1,488 יהודים, שהיוו 14.7 אחוזים מן האוכלוסייה הכללית, פחות ממחצית מאשר בשנת 1913.
בוועידת וורסאי הכריחו בעלות הברית את הרומנים להעניק זכויות אזרח שוות לכל אזרחיהן – כולל היהודים והתנו את סיפוחם של בסרביה, בוקובינה וטרנסילבניה לרומניה.
באין ברירה, נאלצו הרומנים לקבל את התנאי ולהעניק זכויות אלה גם ליהודי רומניה, שנחשבו עד אז כזרים בפני החוק.
עיקרון שיוויון הזכויות נרשם בחוקה החדשה של רומניה שאושרה בפרלמנט ב-28 במרץ 1923.
בפועל, היה ניסיון שיטתי לדחוק את היהודים מכל תחומי החיים.
באותה שנה התקיימה בקמפולונג ועידה אנטישמית והופיע בעיר גם עיתון אנטישמי בשם “עורו רומנים” (Române –Desteapta-te) .
ב-1926 התקיים בקמפולונג משפטו של ניקולאה טוטו, רוצחו של דוד פאליק בצ’רנוביץ . הרוצח זוכה מכל אשמה. יהודי קמפולונג כמו יהודי כל שאר המקומות, מצאו דרכים כיצד לעקוף את הסכנות ולהתפשר עם המציאות הקיימת.
מרבית יהודי קמפולונג היו מסורתיים והיו ביניהם גם חסידי ועז’ניץ, סדיגורה ועוד.
רוב חנויות היהודים היו סגורות בשבתות ובתי הכנסת היו מלאים בשבתות ובחגים.
בעיר פעלו וועד קהילה, 5 בתי כנסת ומוסדות סעד, תרבות ודת שונים.
בית הכנסת: “חברה גאה”
הייתה גם פעילות ציונית מקיפה בכל סיעות התנועה הציונית: ציונים כלליים, המזרחי, פועלי ציון, הרוויזיוניסטים וכן תנועות הנוער: השומר הצעיר, הנוער הציוני, בני עקיבא ובית”ר.
לפי מפקד האוכלוסיה היהודית ב-1941 היו באותה עת בקמפולונג 1,681 יהודים שהיוו כ-15% מאוכלוסיית העיר. הם עסקו ברובם במסחר, ומיעוטם במלאכה ומקצועות אינטלקטואלים.
לסיפור הקהילה בשואה – לחצו כאן !
לאחר המלחמה –
קמפולונג שוחררה ב-19 במרץ 1944.
ב-1945 נפתחו הגבולות ו – 700 מתוך 1,700 יהודים שגורשו מקמפולונג חזרו.
הם קיבלו את בתיהם בחזרה, בסיוע המשטרה.
בספטמבר 1944 החלו להתקיים בחינות בתיכון היהודי בסוצ’בה. תלמידים נבחנו בכל הכיתות שהפסידו בשנות השואה.
שניים אף התקבלו לאוניברסיטה ללא מבחנים נוספים על פי חוק וויטק.
מאות נוספים עשו מאמץ גדול לעמוד בבחינות בתיכון זה. אחרים עברו בחינות בתיכון ‘דראגוש וודה’ בעיר, במהלך השנים 1946 -1945.
רוב משלימי הלימודים נסעו אחר כך לארה”ב ולישראל ומיעוטם נשארו בקמפולונג, ובאוניברסיטאות הסביבה.
בשנת 1947 נמנו בקמפולונג כ- 1,350 יהודים, שרובם הגיע לשם מבוקובינה הצפונית.
זאת בתקווה שמרומניה יוכלו לעלות לארץ ישראל.
בשלהי שנת 1947, עלו רבים מבני קמפולונג לישראל בשתי אוניות מעפילים: “פן קרסט” ו”פן יורק” שהפליגו מנמל בורגאס שבבולגריה. הם הגיעו לקפריסין ומשם – עם הקמת המדינה – לישראל.
בשנת 1949 חוסלה שם ההסתדרות הציונית על כל שלוחותיה.
בין 1949 ל-1952 עלו יהודים רבים, עד אשר הרומנים עצרו בעד גלי העלייה.
ב-1956/7 היו עדיין תלמידים יהודים בבתי הספר השונים.
החל מ-1959 התחילה שוב העלייה.
בשנת 1998 נשארו בקימפולונג פחות ממניין יהודים זקנים. כיום, לא ידוע על יהודים החיים בעיר.
ב-1992 הוקם בישראל ארגון יוצאי קימפולונג והיו”ר הראשון היה סמי רייכמן.
כיום משמש כיו”ר: יוסף (יולקו) קליין, יליד העיר, ועמו קבוצת פעילים מילידי וצאצאי הקהילה היהודית בעיר המנסים לשמר, יחד עם פעילים מקומיים, את זכר הקהילה היהודית.
בעיר עדיין קיימים המבנים המרשימים של ה”טמפל” ובית כנסת “הישן” על תכולתם, וכן בית העלמין היהודי, שהם בבעלות הפדרציה היהודית של רומניה, באחריות הקהילה היהודית בסוצ’בה, שהיא היחידה שנותרה בחבל בוקובינה הרומנית.
ב-2018 נחתמה ברית ערים תאומות בין קמפולונג מולדובנסק לעיר כרמיאל, שמייסדה וראש העיר הראשון שלה היה ברוך ונגר, יליד קמפולונג מולדובנסק. (! ברוך ונגר היה גם ליו”ר איגוד הערים בישראל).
