סיפורה של קהילת יהודי קונסטנצה בשואה

בימי מלחמת העולם השנייה, עם עליית אנטונסקו לשלטון (1940), הועמד הנמל תחת פיקוד גרמני. על יהודים נאסר להיכנס לשטח הנמל או להתגורר בעיר התחתונה.

ב – 13.12.1940 תקפו כנופיות פליטים מקדונים וליגיונרים מקומיים חנויות של יהודים, הם נכנסו באקדחים שלופים ואילצו אותם לוותר על הבעלות בחתימת-יד.
הפעולה התנהלה ביוזמתו ובפיקוחו של מנהיג “משמר הברזל”, הוריה סימה, אז סגן ראש-הממשלה.

היו יהודים מעטים שסירבו לביצוע הפעולה הועלמו. לעומתם,  הייתה בכל זאת תלונה ישירה, שהוגשה לידי הוריה סימה כעבור יומיים על ידי פדרציית הקהילות היהודיות של רומניה, שהצליחה להשיב במעט את רכושם של חלק מהיהודים, שלא הספיקו לחתום על מסמכי ה”מכירה”.


ביוני 1941, לאחר מתקפת גרמניה על ברה”מ, נעצרו בקונסטנצה 1,600 יהודים והוצעדו מרחק של 45 ק”מ למחנה צבאי גרמני בקובאדין.
כעבור חמישה שבועות שולחו לארבעה מחנות במקומות שונים.
גברים ונשים נשלחו לעבודות-כפייה בדוברוג’ה ובבסרביה, וצעירים בני 18 ומעלה – לטרנסניסטריה.

באוגוסט פורקו המחנות ויושביהם הוחזרו לקונסטנצה, אך לא לבתיהם, שנתפסו בינתיים בידי הצבא הגרמני. הם צוו להתייצב במשטרה פעמיים ביום, והגברים נלקחו לעבודות-כפייה.

בית-העלמין נהרס בפקודת העירייה והמצבות נלקחו לשימוש משני כאבני-דרך. שני בתי- הכנסת נהפכו למחסני עצים, וכעבור זמן – לקסרקטינים של שבויים רוסיים.


הנמל בקונסטנצה היה הנמל היחיד במזרח-אירופה שדרכו התנהלה ההעפלה לארץ-ישראל בתקופת המלחמה, וזאת מפני שרומניה, למרות היותה בת ברית של גרמניה הנאצית, סירבה להשתלב בתכנית “הפתרון הסופי” ליהודי אירופה. אלפי יהודים מפולין, הונגריה ויתר המדינות בהן נרדפו יהודים באירופה, ברחו מאיימי המלחמה.

מנמל זה הפליגו ספינות הפליטים משטחי הכיבוש הנאצי, ואפילו מגרמניה עצמה, וביניהן הייתה הספינה “סטרומה”, שטבעה בים השחור (ב – 24.02.1942) על 769 נוסעיה, ורק נוסע אחד ניצל והספינה “מפקורה”.

בחודש מאי 1946 יצאה מנמל קונסטנצה ספינת המעפילים, “מקס נורדאו”, שנשאה יותר מ-1,600פליטי שואה בדרכה לארץ ישראל, אולם בשל מדיניות ממשלת רומניה, הייתה זו ספינת המעפילים האחרונה שיצאה מנמלי המדינה.

(** מקורות: בית התפוצות + יד ושם)