קהילת פלטיצ׳ן – הקהילה בשואה

בימי מלחה”ע השניה ואף קודם לכן סבלה הקהילה מאנטישמיות.
ב – 21.06.1941 גוייסה בפלטיצ’ן הז’נדרמיה הרומנית ושם הועברו לכוחות “ההוראות המיוחדות” של הרודן הפאשיסטי, אנטונסקו, בדבר הפקודה לחסל יהודים שישבו במחוזות בסרביה ובוקובינה.
ההוראה לטהר את השטח נתקבלה ב- 06.07.1941 שהתארגן בפלטיצ’ן לקראת הטיהור בפיקודו של יואן מנקוצה.

בימי שלטון “משמר הברזל” הוקם במרכז העיר “הבית הירוק” – שאליו נאלצו להגיע סוחרים יהודים שאולצו “לתרום” כסף.
ערב פרוץ המלחמה בין רומניה לברה”מ ב – 1941, התמקמה בעיר מפקדה גרמנית שהשתמשה בבתי הכנסת כמפקדות.
ב- 18 באוגוסט 1941 הוכרחו יהודי העיר לענוד טלאי צהוב.
בעיר הוקמו מחנות ריכוז לגברים היהודים וכן לאלו שגורשו מהעיירות לספז וליטן לפלטיצ’ן. מהעיר נשלחו לבסרביה, לעבודות כפייה כ- 1000 גברים.
בעלי מקצוע ולבסוף כלל הגברים היהודים נשלחו לגדודי עובדי כפייה המרוחקים מהעיר ורופאים מהעיר נשלחו לטרנסניסטריה בה פרצו מגיפות טיפוס.

החל מ-1941 החלו חלק מיהודי העיר לעלות לישראל וחלקם שעלו על האוניה, ‘סטרומה’, נספו בדרך.
כשהתקרב הצבא הרוסי לעיר, פונו תושבי העיר והיהודים נמלטו לסוצ’בה ולבוטושאן. כאשר שבו לעיר לאחר כחצי שנה, מצאו שרכושם נשדד. מבין כ- 5000 מגורשים, שבו לעיר כ- 3700 בלבד, רובם מחוסרי אמצעים.

ממפקד שנערך ברומניה ב – 20.05.1942, נרשמו בפלטיצ’ן 5,085 יהודים.
ממקורות אחרים כמו משרד הפנים, ציינו 5,569 יהודים.

(** מקורות: אנצ’ל ז’אן ואחרים (1956), פנקס הקהילות רומניה (כרך ראשון), ירושלים: הוצאת יד ושם, ויקיגניה)