סיפורה של הקהילה היהודית בסיביו

עד למלחמת העולם הראשונה היה אזור סיביו בתחומי הונגריה.

ייחודה של הקהילה בעתיקותה. על קיומה יודעים כבר משלהי המאה ה-14.

באופן מוכר, יהודים ישבו בסיביו ככל הנראה בראשית המאה ה- 19, אך יישוב קבוע של יהודים התחיל במקום עם ביטול ההגבלות להתיישבות יהודים בהונגריה ב-1848.
תוך שנתיים התרכזו בסיביו כ-480 יהודים (כ-%3 מכלל האוכלוסיה).
מוסדות הקהילה נוסדו כעבור עשרים שנה לערך ובית כנסת ראשון הוקם ב-1878.

בעקבות קונגרס יהודי הונגריה בדצמבר 1868, בחרה הקהילה בזרם האורתודוקסי, ויותר מארבעים שנה (עד 1934) עמד בראשה הרב ארמין הורוביץ.

הפעילות הציונית במקום התחילה בסוף המאה ה- 19, בעקבות הקונגרס הציוני הראשון, והתעצמה בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם.

בשנת 1923 הקימו היהודים הספרדיים בסיביו קהילה משלהם.

ב-1920 מנתה האוכלוסיה היהודית בסיביו 1,310 איש, כמספר הזה בערך ב-1941.

בשנות מלחמת העולם השנייה (1939 – 1945) סגרו הרומנים את מוסדות הקהילה ונכסיה הופקעו.

לאחר המלחמה, בשנת 1947, ישבו בעיר 2,020 יהודים. בשנות החמישים עלו רבים לישראל.

ב-1970 התגוררו בסיביו כ-125 יהודים.

תפילה בציבור בבית-הכנסת הגדול נערכה בלילות שבת ובימי חג ומועד.

כיום, הקהילה היהודית בסיביו היא קטנה מאד וקיים בית כנסת פעיל אך לא באופן קבוע.
סביב העיר מספר בתי קברות יהודיים.


(** מקור: בית התפוצות)

בית הכנסת בסיביו