קהילת מדיאש – חיי תרבות ורוח בקהילה

העיר נבנתה ע”י קוליוניסטים סקסונים במאה ה – 12.

באמצע המאה ה – 19 הייתה כבר נוכחות מכובדת של משפחות יהודיות בכפרי האזור ובעיר מדיאש עצמה.

לאחר מהפיכת 1848 והשינויים שהבאיה עימה, יהודים רבים מכפרי האזור עברו למדיאש ובכך הניחו את היסודות לקהילה שתיבנה במקום.
בערך בזמן זה, הגיע למקום דויד באומל מוולפרסדורף, בוהמיה, הופך לרבה הראשון של הקהילה ונישא ללוטה קפל – בתו של האיש העשיר ביותר שחי במדיאש מאז סוף המאה ה – 18. הוא נפטר בשנת 1899 ובשנת 1905 מגיע רב חדש למקום, משה רייך מבודפשט.
בתחילת המאה ה – 20, הקהילה התחזקה ובנתה בית כנסת חדש בסמוך לחומות העיר מימי הביניים. באופן רשמי, בני הקהילה היהודית דיברו ביניהם גרמנית היות ומרבית אוכלוסיית האזור הייתה סקסונית.
בשנות ה – 20 של המאה הקודמת, נשיא הקהילה – בנימין ציטרון מממןבניית בית ספר יהודי ומקווה בסמוך לבית הכנסת.

הקהילה הצליחה לעבור את תקופת השואה בשן ועין, איבדה חלקים מאוכלוסייתה ובסוף המלחמה קרו מספר שינויים משמעותיים:
הרב רייך נפטר ב – 1945, רבים מבני הקהילה החשובים היגרו לישראל ובמקביל יהודים רבים מבוקובינה וצפון טרנסילבניה גדשו את מדיאש.
ואז בשנות ה – 50 וה – 60 של המאה הקודמת עזבו שוב יהודים רבים את העיר ועלו לישראל ולמדינות נוספות.

בסוף שנות ה – 80, עם נפילת המשטר הקומוניסטי, הייתה עדיין נוכחית יהודית כלשהי בעיר.
כיום, בית הכנסת שומם, וארכיון המסמכים וספרי התפילה נשמרים בסמוך לבניין בית הכנסת.

בית הכנסת –

בית הכנסת נבנה ב – 1896 עם כמה תוספות שהוספו במהלך השנים.
מאחורי בית הכנסת ממוקמים בית הספר היהודי והמקווה.
הארכיטקטורה של בתי הכנסת בטרנסילבניה הושפעה מהסגנון של האימפריה האוסטרו-הונגרית של המאה ה – 19.
סגנון בית הכנסת במדיאש אומנם מושפע מהאימפריה אך אקלקטי היות ומושפע מסגנון רומנטי-מורי עם פרופילים בסגנון תחרה וחלונות גבוהות ועגולים.
הסברה היא שארכיטקט בית הכנסת הושפע מארכיטקטורה שפיינה בשעתו את וינה ובודפשט בשילוב עם צרכי בית הכנסת המקומי.

וכך עולה כי אחד האתרים המעניינים במדיאש גם היום הוא בית הכנסת הזה שבימי הזוהר שלו הכיל בית הכנסת כ־1,000 מקומות, ותקרתו וקירותיו מעוטרים בציורים שהיו פעם יפים.

רק בתחילת המאה הנוכחית החלו לשקם את בית הכנסת ואת המתחם כולו, הכולל גם את בית הרב, את בית הספר היהודי ואת המקווה. עבודות השיקום נעשו בהתנדבות ובתקציבים נמוכים וכללו את ניקיון המבנים ואת טיפוח החצרות, במטרה להפוך את המקום למרכז מורשת ותרבות אזורית. 

לפני כעשור נמצאו בקומה השנייה, בעזרת הנשים, מאות מסמכים, תמונות, חפצים וספרי תפילה ובשנים האחרונות החלו בפעולות אחסון ושימור של הפריטים שנמצאו וחלקם נשמרים בארכיון קטן.
כיום מתקיימים במתחם קונצרטים וערבי קולנוע, וגם ראש השנה היהודי וחגים נוספים מצוינים, באירועים משותפים עם הכנסייה הקתולית. 
כמו כן, נערכות בו סדנאות לתלמידים וסטודנטים, כדי שיכירו את הדת היהודית וחשיבותה, תרומתה לעיר ולתרבות הרומנית.

(** מקור: בית התפוצות)