קהילת מארקולשט – הקהילה בשואה

ראשית, היו מקורות האנטישמיות

עולה כי תמיד היה קיים מתח מסוים בגלל האווירה האנטישמית ברוסיה בכלל ובאזור זה בפרט.  העניין ניכר בשנת 1903 ובשנת 1905 כאשר היו פוגרומים בקישינב ובאזורים אחרים ברוסיה. 
בשנת 1905 לא חששו התושבים מכלום.
התקבל מברק בו הייתה הודעה שקבוצת חוליגנים בדרך אליהם לבצע פרעות. כולם נלחצו – נשים וילדים רבים הסתתרו בשדות ואילו הגברים התארגנו להגנה עצמית. 
עד מהרה התגלה כי המברק הביא חדשות כוזבות.

בשנת 1917 הכוחות האוקראינים במאחז ארגנו מס’ התקפות על היישוב שכללו שוד והרס.  הם הודיעו למעשה על ליל התפרעויות בהגנת הצבא. 
החקלאים המקומיים פרצו לחנויות במרכז הכפר והשחיתו אותן. 
אנשי המושבה עצרו את הפורעים למחרת עם קבוצת צעירים יהודים חמושים שהיו חלק מיחידת ההגנה העצמית.

כשהרומנים הגיעו בשנת 1918, מרקולשטי הייתה אחת המושבות שסבלו מעט מאוד.
בניגוד להתנחלויות אחרות, לא היו ניסיונות להתנגד למשטר החדש, ובכל זאת, בהתחלה היה שלטון צבאי כבד.  הצבא מינה מפקד מקומי שהחרים אוכל ומוצרים אחרים והתושבים נזקקו לאישור מיוחד כדי לצאת מהאזור.

הייתה אווירה אנטישמית במשטרה ואצל פקידי ממשל אחרים. 
לאחר הבחירות המקומיות, המפלגה הזוכה אירגנה תעמולה אנטישמית בכפרים הקטנים.  אלו שהיו בעלי זכויות הצבעה ביישוב צורפו לאזורים כפריים רחוקים כדי שהיהודים לא ישפיעו על ההצבעה.  ההצבעה הסודית תמיד הציגה זכייה למפלגת השלטון ומכיוון שההצבעה היהודית לא נכללה, הנציג שנבחר היה אנטישמי.

בשנת 1936 הגיעו נציגי קוזה למרקולשטי והצטרפו אליהם איכרים מהכפרים הסמוכים. לאחר סידור ממושך של תוצאות בחירות, קיימת כעת תעמולה גלויה.  הצעירים היהודים התנגדו לעולים החדשים וגרמו לכישלונם.  האיכרים והפורעים ברחו לצד השני של הנהר ואירוע זה אף דווח לבתי המשפט.

אירוע נוסף התרחש במחצית השנייה של שנות השלושים, כאשר היה צורך להוכיח אזרחות. 
יום אחד החליט שופט מקומי לבטל תושבים מקומיים רבים ממרקולשט מרשימת האזרחות למרות שהוריהם וסביהם נולדו שם.  לאחר מאמצים רבים החלטה זו בוטלה – לאחר תשלום שוחד…

ואז הגיעה השואה למקום… 

לאחר פרוץ המלחמה הגיעו פליטים יהודים רבים מבולטי, פלשט ומקומות אחרים. הם ברחו בשל הפצצות. 
יהודי המקום קיבלו אותם בזרועות פתוחות.  חלק מהצעירים היהודים גויסו לצבא הסובייטי ועזבו את הכפר.

ואז היו היהודים אובדי עצות.  הם לא ידעו מה לעשות – האם עליהם לעזוב או להישאר?  יחד עם זאת, הגבול הישן עם ברית המועצות – דנייסטר – נותר סגור וחיילים ששמרו עליו לא אפשרו לאוכלוסייה לצאת ולברוח לאוקראינה.

לבסוף, נפתח הגבול ב -5 ביולי.
רוב הפליטים וחלק מהיהודים המקומיים עזבו באותו הלילה. 
הרכבות כבר לא הגיעו ומאות יהודים שהמתינו בתחנה מספר ימים נאלצו לחזור הביתה.  מספר משפחות שהיו להם סוסים וכרכרות הצליחו לברוח לכיוון הגבול.

ב- 9 ביולי 1941 מאות איכרים רומנים מהאזורים הסובבים החלו לגנוב רכוש יהודי ולהעבירם בעגלות לבתיהם. 
שוד וונדליזם לא הספיקו לאיכרים אלה והם הרגו גם עשרות יהודים ואנסו נשים ונערות צעירות. 
מספר המתפרעים גדל מדי יום והיהודים ברחו מבתיהם והתאספו באחד הרחובות. 
יהודים רבים רצו לשדות בהם נרצחו על ידי האיכרים.  מעט מאוד מהנמלטים הצליחו להגיע לדנייסטר.

כשהצבא הרומני הגיע ליישוב, נעצרו 18 מנהיגים יהודים שישמשו כבני ערובה. 
לאחר מכן הם נורו למוות. 

כל יהודי מרקולשטי נאספו במרכז הכפר – גברים, נשים וילדים.  קצין רומני לקח את כל התכשיטים, הזהב והכסף שברשותם. 
הגברים נצטוו להעמיק את התעלות נגד טנקים שנחפרו בעבר על ידי הסובייטים.
נאמר לכולם לעמוד בקבוצות של עשרה ליד התעלות.  לאחר מכן, נלקחו מהם בגדיהם.  הגברים נורו ראשונים ואחריהם הנשים והילדים. 

מספר הקורבנות אינו ידוע. 
ההערכה היא שכ – 600 בני אדם נטבחו.  איש מהם לא נותר בחיים.

למידע נוסף – לחצו כאן !

(** מקור: פנקס קהילות מרקולשט)