סיפורה של קהילת דורוחוי

מצבה משנת 1652 ועליה שם ותאריך פטירה, מצבות נוספות, כתבי קניין ופסקי דין מהמאה ה- 17 הם העדויות הראשונות לנוכחות של יהודים במקום. בבית העלמין הישן נמצאו גם מצבות מהמאה ה- 18 ותעודה מאותה תקופה מזכירה סוחרים יהודים שעסקו במכירת יי”ש.

במאה ה- 18 וה- 19 רצו שליטי מולדובה בפיתוח המסחר בדורוחוי ועודדו התיישבות סוחרים יהודים מחוץ לארץ, והיישוב היהודי התחזק.

בשנת 1799 הוקם בדורוחוי הארגון הקהילתי הראשון, הגילדה היהודית Breasla Jidovilor  (ארגון של מיעוט לאומי באימפריה העותמנית) באמצעותו שילמו היהודים מיסים לאוצר המדינה ולבעלי האחוזות. הגילדה בוטלה ב- 1834 ומאז העירייה גבתה בעצמה את מס הבשר, הטילה מסים נוספים והקדישה אותם לבניית כנסייה נוצרית. ב- 1893 חייט יהודי נעצר והוכה מפני שסירב לשלם את המס. אלף יהודים הקיפו את בניין המשטרה והצליחו להביא לשיחרורו. הכנסייה לא נבנתה בסופו של דבר.

ב- 1896 כיהן בדורוחוי ראש עיר אוהד וסייע באירגון הקהילה היהודית מחדש. ועדה נבחרת ניסחה את תקנות הקהילה והן אושרו על ידי נציגי בתי הכנסת, והיהודים בחרו גם הנהלת קהילה. באותה שנה הקימה הקהילה מוסדות ציבור, ביניהם בית אבות ובית תמחוי.

קמו גם ארגונים של עזרה הדדית. ב- 1890 נוסד “איחוד ואחווה”. היו מאורגנים בו 60 חברים, אשר תמורת תשלום שנתי הובטח להם שרות רופאים ותרופות. “הברון הירש” הוקם ב- 1896, היו מאורגנים בו 35 איש אשר מטרתם חינוך ילדיהם.

ב- 1895 הקימה חברת “תקווה” (Speranţa) בדורוחוי תלמוד תורה, והונחו יסודות למערכת חינוך מודרנית. ב- 1898 הוקם בית-ספר לבנים, בו למדו 164 תלמידים ורק 56 ילדים שילמו שכר לימוד.

בתחילת המאה העשרים נחנכו בתי ספר מודרניים יהודיים נוספים, בהשתתפות ראש העיר. את חגיגות סוף השנה חגגו (בהוראת ראש העיר) בגן העיר יחד עם בתי הספר הממלכתיים. הקהילה היהודית מימנה את בתי הספר. ב- 1909 עברו מוסדות החינוך לבניין חדש בסיוע חברת יק”א.

כעבור שנה פתחה הקהילה גם בית-ספר לבנות. תכנית הלימודים היתה משולבת, בבוקר על פי התכנית הממלכתית ואחר הצהריים מקצועות יהודיים, מספרים בעברית שהביאו מפולין.

בדורוחוי היו כמה בתי כנסת. בית הכנסת הישן, מאמצע המאה ה- 17, נבנה מעץ אלון. רוב המתפללים היו בעלי מלאכה.

ב- 1875 ניסה ראש העיר להביא להריסת בית הכנסת של דורוחוי, שבו התפללו בעיקר בעלי מלאכה. הוא חלה ומת, ומחליפו חזר בו מהכוונה, ואף הביע חרטה בבית הכנסת. אבל ב- 1890 יצא צו ההריסה אל הפועל בכל זאת, בטענה שהמבנה בסכנת קריסה. היהודים הצליחו למנוע שימוש בקורות בית הכנסת ההרוס כחומרי בנייה לחיזוק הכנסייה.

בית הכנסת הגדול נבנה ב- 1825, ובאותה תקופה נבנה גם “בית שלמה”, ששופץ בסוף המאה ה- 19. היו לו חלונות בסגנון גותי, והקירות והתקרה היו מכוסים בציורים שיצרו אמנים מווינה. ב- 1856 נבנה “בית הכנסת של החוכרים”, ובו התפללו יהודי הכפרים מהסביבה. היו בתי כנסת שנקראו על שם אישים ורבנים, ביניהם בתי התפילה של האדמו”רים חנוך פרנקל ושמרלר (שעלו לישראל אחרי השואה) ובתי תפילה של חסידים.

ב- 1899 היו בדורוחוי חמישה בתי כנסת ושנים-עשר בתי תפילה. בשנת 1948 היו בעיר 25 בתי כנסת.

ב- 1930 סיפקה הקהילה שירותי דת גם ל- 1,200 יהודים בעשרות כפרים ובארבע עיירות בסביבות דורוחוי. בדורוחוי כיהנו הרבנים מתתיהו קלמן (נפטר 1824), יוסף ב”ר אליעזר, מחבר ספר החסידות “יד יוסף”, דב בער דרימר (היה רב הקהילה 40 שנים, מ- 1889 ועד למותו בשנת 1929.)

היהודים בדורוחוי היו רצויים מאד וב- 1779 קיבלו כתב זכויות ראשון, שכלל הקלות כלכליות והיתרים להקמת מוסדות דת וקהילה. כתבי זכויות ניתנו שוב ב- 1808 וב- 1823. בשנת 1823 איימו היהודים לנטוש את העיר אם יקימו השלטונות בתים בשוק הבהמות, והשלטונות נסוגו.

צו של נסיך מולדובה מ- 1795 כלל רשימות מסים שיהודי הנסיכות היו חייבים בהם, בעיקר ממכירת יין, בשר, ודגים. מספר משלמי המסים היהודים ב- 1803 היה 600, וב- 1831 כבר היה מספרם 1,133.

במחצית השנייה של המאה ה- 19 היישוב היהודי בדורוחוי גדל. בשנת 1859 היהודים היו יותר ממחצית האוכלוסייה הכללית, 6,804 במספר. חלקם באוכלוסייה ירד במאה העשרים.

ב- 1881 החל גירוש היהודים מכפרי המחוז, והגיע לשיאו ב- 1884 – מה שהביא לגידול במספר היהודים בדורוחוי. במקביל, גברה ההסתה נגד היהודים. אישים יהודים שהביעו מחאה נגד הרדיפות, ביניהם ההיסטוריון, אליאס שוורצפלד, והרב והבלשן, משה גאסטר, גורשו מרומניה. הוטלו הגבלות קשות על המסחר היהודי. על הסוחרים היהודים נאסרה מכירת מוצרים מסוימים כגון עצים, תבואה, ועוד.

היהודים בדורוחוי מילאו תפקיד כלכלי משמעותי. במאה ה- 19 היו ענפי מלאכה בלעדיים ליהודים. ב- 1831 כל הקצבים בעיר היו יהודים. 27 חייטים מתוך 28, חמישה סנדלרים מתוך ששה, ואופה העיר – היו יהודים. בשנות ה- 70 של המאה ה- 19 יצואן יהודי מדורוחוי מכר מחוץ לגבולות רומניה יותר מאלף ראשי בקר בשנה.

ב- 1889 נמנו בעיר 357 סוחרים יהודים, ורק 29 סוחרים לא-יהודים. ב- 1902, 231 מבין 297 בעלי המלאכה בעיר היו יהודים.

אחרי מלחמת העולם הראשונה הדרדר מצב היהודים, והם התפרנסו בדוחק כבעלי מלאכה, פועלים וחנוונים זעירים. ב- 1939 היו בעיר 1,144 מועסקים יהודים, 429 מהם בעלי מלאכה ופועלים, 358 חנוונים ותעשיינים, 15 בעלי מקצועות חופשיים, 17 מורים ועובדים במסגרת הדתית, ו- 102 התפרנסו מעבודות שונות לא מקצועיות.

ב- 1900, על רקע גזרות אנטישמיות ומצב כלכלי קשה, התארגנה בקרב יהודי רומניה תנועת הגירה המונית, “הצועדים”, שצעדו ברגל אל נמלי היציאה ופניהם אל ארצות המערב, ובעיקר לארצות-הברית. בדורוחוי התארגנו שתי קבוצות צועדים. נציב המחוז פנה אל משרד הפנים בניסיון למנוע את הגירת היהודים, משום שחשש שהעיר תתרוקן מתושביה. ב- 1914 ציוה ראש העיר להרוס את בית העלמין היהודי הישן בטענה שהוא קרוב למחנה צבאי.

עם הצטרפות רומניה למלחמת העולם הראשונה ב- 1916, הופצו בעיר כרוזים שהאשימו את היהודים בריגול ובבגידה. יהודים נאשמו בהתחמקות משירות צבאי, ונענשו בצורה משפילה.

גם אחרי המלחמה לא נחלשה האנטישמיות. דורוחוי היתה בין הערים הראשונות שקם בהן ארגון אנטישמי של תלמידי גימנסיה. ב- 1930 נסגר בצו השלטונות גן ילדים עברי. ב- 1933, כאשר המפלגה היהודית השתתפה בבחירות לפרלמנט, נערכו בעיר הפגנות אנטישמיות

בין שתי מלחמות העולם נפתח בדורוחוי סניף של נוער “משמר הברזל” (מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה) ובמקרה מסוים נשללה מהיהודים זכות ההשתתפות בבחירות למועצת העירייה.

למרות המצב הכלכלי הקשה בין שתי מלחמות העולם, המשיכה הקהילה לתמוך במוסדות הקיימים ולהקים חדשים. הקהילה רכשה מגרש ספורט, ב- 1920 יסדה בית חולים, על ידו בית מרקחת וכעבור שנה נרכש בניין חדש לבית החולים, הוקם בית אבות, וניטע גן ציבורי ליהודים, כדי לחסוך מהם את היחס העויין שבו נתקלו בגן העיר.

ב- 1928 הוקם איגוד הקהילות ברומניה. 110 צירים ייצגו 63 קהילות. לדורוחוי היו ארבעה נציגים באיגוד. ב- 1932 הוכרה הקהילה כגוף משפטי (על יסוד חוק הדתות מ- 1829 שהכיר בדת היהודית כדת היסטורית).

ב- 1851 הגיע לדורוחוי מייסד התיאטרון היידי, המחזאי – אברהם גולדפאדן, מרוסיה. הוא חי בדורוחוי תקופה ממושכת וכתב בה כמה מחזות, ביניהם “עקדת יצחק”.
ב- 1892 התקיימה הצגת בכורה של המחזה, בנוכחות כל יהודי המחוז כמעט.
גם להקות תיאטרון מחוץ לארץ, למשל מווילנה, הגיעו להופעות בעיר.
בדורוחוי נולד המשורר ביידיש, יעקב גרופר. היו גם בדרנים מקומיים שהציגו מערכונים סטיריים, שרו שירי עם ויצרו תרבות עממית. היו שני בתי קולנוע בעיר, אחד בבעלות יהודית ולפעמים הוצגו בו סרטים ביידיש ויומנים מארץ ישראל.

ראשית הפעילות הציונית בדורוחוי בימי חיבת ציון, בסוף המאה ה- 19.
הוקמו שתי אגודות ציוניות, “כיסופים לציון” לנוער ו”כרמל” למבוגרים.
בין שתי מלחמות העולם פעלו תנועות נוער חלוציות, “הנוער הציוני”, “השומר הצעיר”, “בית”ר” (נוסד ב- 1932). היה גם קיבוץ הכשרה של “פועלי ציון”.

פעילות “המפלגה היהודית” שנוסדה ב- 1930 והשתתפה ב- 1933 בבחירות לפרלמנט עוררה הפגנות אנטישמיות. בבחירות למועצת העיר היהודים הצביעו נגד מפלגת השלטון מפני ששיתפה פעולה עם מפלגה אנטישמית.

ב- 1930 חיו בדורוחוי 5,820 יהודים, שהיו 36.6 אחוזים מכלל האוכלוסייה.

לסיפור הקהילה בשואה – לחץ כאן !

הצבא הרוסי שחרר את דורוחוי באפריל 1944. לחיים היהודיים היתה תחייה קצרה, עד להשתלטות השלטון הקומוניסטי ברומניה. בשנת 1947 חיו בעיר 7,600 יהודים.

הפעילות הציונית התחדשה. תנועות הנוער החלוציות חידשו את פעילותן עד שצו השלטונות אסר כל פעילות ציונית ב- 1949. מספר היהודים הלך ופחת עם גלי העלייה ובכל זאת נותרה העיר זמן ממושך כדגם של עיירה יהודית במזרח אירופה ומסיבה זאת גם משכה אליה תיירים יהודים. באותה תקופה רב הקהילה היה פנחס וסרמן, שארגן בתקופת השלטון הקומוניסטי שירותי דת, והיה גם שוחט, מוהל וחזן, הקים מסעדה כשרה, בית אבות ומקהלה. תייר שפרסם ב- 1981 את רשמיו מביקור ברומניה מצא בדורוחוי 650 יהודים, שני בתי אבות, ותלמוד תורה בו למדו 22 תלמידים.

האוכלוסייה היהודית הלכה והצטמצמה. בפברואר 1990 נערכה בבית התפוצות תערוכה שבה הציגו צילומים של יהודי רומניה אחרי מהפכת דצמבר 1989.
כמה תמונות צולמו בדורוחוי ומילות ההסבר על ידם שיקפו את מצב הקהילה באותה תקופה: “עיירה של 23,000 תושבים, 120 יהודים, רבים זקנים; שופטת אחת, שני רופאים וכמה בעלי מלאכה; ספר (1), חייטים (4), כובענים (2, 3, 5). בבתי המלאכה כאילו עמד הזמן מלכת”.

בראשית שנות האלפיים חיו בעיר 49 יהודים, בהם ילד אחד ו- 31 אנשים ונשים מעל לגיל 60.

בישראל הוציאו יוצאי דורוחוי ועיירות המחוז ספר זיכרון בשישה כרכים, הקימו אנדרטה ושתלו יער במושב שורש לזכר קורבנות השואה מדורוחוי והסביבה.

(** מקור: בית התפוצות)

מידע חשוב :

בארץ קיים ארגון של יוצאי דורוחוי שהוקם ע”י שלמה דוד ז”ל ומנוהל כיום ע”י ד”ר דורון קולר.

הארגון הקים אתר אינטרנט עם מידע רב, תמונות ופרטי קשר.

מוזמנים להיכנס ולמצוא עושר גדול של חומרים – לכניסה לחצו כאן !

*** תמונות בית הכנסת באדיבות מר דניאל גרונפלד במסגרת פרויקט CENTROPA ׂעל בתי כנסת יהודים ברומניה

BETH SOLOMON Synagogue

Street address: 3 WASSERMAN (formerly UNIRII) ST.