קהילת ברלאד – חיי תרבות ורוח בקהילה

למעלה מ – 260 שנה מאז העדות התיעודית הראשונה של קהילה יהודית בברלאד  

“בהיסטוריה של הקהילות היהודיות ברומניה  – “מקרהBârlad ” אינו יוצא מן הכלל, אם כי יישאר דוגמא מזהירה ללא קשר לאגדות ולשמועות, אלא לאמת הברורה של המסמכים. כמובן שלא מההתחלה האפקטיבית של נוכחותם במקומות אלה, אך עדיין עם הרבה שנים קדימה בהיסטוריה.

ואיזה אישור אחר יותר משכנע יצטרכו אי פעם יהודי Bârlad הגאים בקהילה שלהם מלאת האצילות והוותק, מזו של ההיסטוריון הגדול Nicolae Iorga, שבכרך השישי של “מחקרים ומסמכים” כתב שעוד בשנת 1738, כיהן בברלאד מרקו לזר כראש הקהילה אשר היה צריך לדאוג לכל הצרכים ו”הבתים” יחד עם עוד שניים או שלושה אחרים שנבחרו לכך.

האישור – הנושא את חותמו של הנסיך המולדבי, Grigore Ghica- מוזכר שוב על ידי “אנציקלופדיה יודאיקה” המפורסמת.
מתוך המסמך אנו מגלים כי בברלאד התקיימה קהילה יהודית נוכחת – הן כמותית ומובנית והן איכותית – המסוגלת לבחור את מנהיגותה, וברור שהיא אפילו ותיקה יותר – אולי בת שלוש מאות שנים.

העדויות מעלות שאין על כך עוררין.

בשנת 1772, ב” “Jurnal de calatorie de la Constantinopol pana in Polonia… , הבחין יוסף בוסקוביץ ‘ (Joseph Boscowich), בעצירה קצרה בעיר בבתיהם הטובים של היהודים,”מעוטרים בחלונות זכוכית… יהודים רבים כאלה אשר מתלבשים כמו בפולין בבדים ארוכים ושחורים, עם כובעי עור או בד הדומים לאלה שמהם עשויים הבדים שלנו מאיטליה.

• בשנת 1814, 1816 וכן הלאה, המסמכים הרשמיים מציעים לגילדה בברלאד חלקת אדמה “ליד בית הספר היהודי”, מאשרים “עדות ביחס לגבולות” לטובת היהודים, מאשרים את הקמת בית החולים היהודי ( 1898) שבחנוכתו עם הבניין החדש, השתתפו זמן מה לאחר מכן, נציגי הבית המלכותי והרשויות.
  
  
• בשנת 1921 הופכת הקהילה לגוף מכובד ומשפטי לאחר הצבעת הרשויות על בסיס הצו המלכותי הגבוה מספר 4371.
  
  
• בשנת 1931 מקבלים בתי הספר היהודיים המקומיים את הזכות להתפרסם.
  
  
• בשנת 1941, בתקופה קשה, הקהילה מקימה מרפאה עם שני רופאים.

הנתון הדרמטי הוא הירידה הדמוגרפית של קהילה זו: מ -3,737 בשנת 1930 (14.2% מכלל האוכלוסייה) ו -3,224 בשנת 1942 (13%), לסטטיסטיקה המזכירה רק 100 משפחות בשנת 1969, ואילו כיום נותרו בה יהודים בודדים בלבד!

לסיכום,
ייאמר כי המדובר בקהילה – קטנה יחסית – מבחינה מספרית, אך גדולה וגאה במסורותיה, החיה בכוחה של הרוחניות שהיא מנת חלקה, ודרך אישיות מגוונות, דוגמת: אברהם אדולף אקסלרד, לוצ’יאן רייקו (לייבוביץ’ ברנרד), וירג’יל דודה, זיגפילד שכטר ואחרים אשר מיקמו קהילה זו על מפת הערכים הידועים של התרבות!

ואז, לא רק המנהיג, מרקו לזר, נלחם בשכחה, ​​אלא גם צאצאיו באלפיהם – חלקם עדיין ממשיכים להדליק בברלאד את הלפיד היהודי, אחרים לקחו עימם לעולם משהו מהרוחניות של אלה שחיו בעבר העיירה המולדבית הזו !

קהילת ברלאד קיבלה – ובצדק – את התעודה ההיסטורית הרב-שנתית. “

• ** מקור: אוולין פונאה (תרגום מאנגלית: מריוס היינריך)