אימרה עתיקה, אומרת ש”שפת אם” נקראת כך, משום שבבית, רק האמא מדברת.
בבית הורי, אמרה זאת הייתה נכונה בחלקה, מפני שאבא שלי, אמנם, דיבר מידי פעם בבית… רק שזה היה מתוך שינה בלבד…
אחת הסיבות, שבגינן נשמעו בבית רק דבריה של אמי, הייתה נעוצה בתכונתה לתבל כל מידע שהעבירה– בנתונים בלתי רלוונטיים. עם זאת, מאחר שדבריה נאמרו ברצף, נהגה אימי לעשות הפסקות נשימה מתודיות, ברצף הדיבור, כאשר לפני כל הפסקה כזאת, נהגה לשרבב את המילה: “הקיצער” (בקיצור…).
אחד מסיפוריה המאלפים והמעלפים של אמא, היה “סיפור השוטר”. וכך היא סיפרה לנו (ציטוט מתוך זיכרון):
“אתמול, בבוקר, רצתי לבוטקה של מפעל הפיס, כדי לקנות כרטיס לוטו, עם המספרים שבאו לי בחלום, קודם לכן. הקיצער…”
אנצל את “הקיצער” הראשון בסיפור של אמא, כדי להרחיב מעט על מספרי הלוטו, עליהם חלמה אמא: ובכן, מידי פעם, באו לאמא בחלום – כל המספרים הזוכים בלוטו. חרף זאת, היא מעולם לא זכתה בפרס. ולמה לא זכתה?
לשיטתה, היא לא זכתה מפני שלפעמים, המספרים, שבאו לאמא בחלום, התייחסו להגרלה שנערכה שבוע קודם לכן; לפעמים, היה בלבול במספרים, באופן שהספרה 6 בחלום, התהפכה ל-9 בהגרלה; לפעמים למספר החד ספרתי, שעליו חלמה אמא, הוספה בהגרלה ספרה נוספת וכך למשל, המספר 7 בחלום הפך ל- 17 בהגרלה; ולפעמים אלה שהגרילו את המספרים, טעו ולא משכו את המספרים שאותם חלמה אמא… מעבר לכך, כל המספרים בחלום של אמא היו נכונים.
נמשיך בסיפור:
“…הקיצער… המשיכה אמא- בדרך לבוטקה של מפעל הפיס, מצאתי על המדרכה ארנק עם 3,000 לירות. לא ידעתי מה לעשות עם הארנק, אז הלכתי לארתור. הקיצער…”
ננצל את הקיצער השני, כדי לספר על ארתור:
ארתור היה אחיה של אמא, ששימש כיועץ על-כלכלי לענייניה הפיננסיים, לאחר שהוא הצליח לשכנע את אמא שכולם גנבים ורוצים לגנוב לה את הכסף, שאין לה. במשפחה של אמא, רכשו כבוד רב לידע הכלכלי של ארתור, מהטעם הפשוט שהוא בוגר “בית הספר הגבוה למסחר”, בויז’ניץ – בוקובינה.
למען האמת, ארתור בקושי סיים קורס בן שבועיים בהנהלת חשבונות, בבניין לשכת המסחר בויז’ניץ. אלא מהי? לשכת המסחר – שם התקיים הקורס, הייתה ממוקמת בקומה השלישית של הבניין הגבוה ביותר בויז’ניץ, שהיה בן 3 קומות!!
תושבים מכל הכפרים בסביבה באו לויז’ניץ במיוחד כדי לראות את המגדל הגבוה, על שלוש קומותיו. על כן, לשכת המסחר הייתה ממוקמת במקום הגבוה ביותר בויז’ניץ וכל מי שסיים קורס הנהלת חשבונות שם, נחשב לבוגר בית הספר הגבוה למסחר בויז’ניץ.
ועתה לגראנד פינאלה של הסיפור הדרמטי:
“…הקיצער, לאחר שסיפרתי לארתור על הארנק והכסף, נתן לי ארתור עצה כלכלית מתוחכמת: הוא אמר לי שנתקשר למשטרה.
צלצלתי למשטרה, סיפרתי לשוטר את פרטי האירוע ותוך שתי דקות, הגיע אלינו שוטר, שהתנשף מרוב שמיהר וביקש את הארנק עם הכסף. אחרי שקיבל את הארנק, מבלי שהשאיר פרטים או טופס, הסתכל על ארתור, הסתכל עלי והלך… “
