כבר באמצע המאה ה-19 התחילו לפעול ביאשי מבשרי הציונות.

ב-1860 השתקע בעיר הרופא, ד"ר קארפל ליפה שהגיע לשם מגליציה, ועד עזבו את העיר ב-1911 עמד בראש מיפעלים תרבותיים ופרסם מחקרים וספרים רבים. בשנת 1866 נוסדה אגודת "דורשי ציון", שמטרתה הייתה להקים ספרייה עברית לספרים וכתבי עת.

 

ב-1878 הגיע לעיר יאשי  שמעון ברמן, מחבר הספר "מסעות שמעון", בו הוא מציע ליישב את ארץ ישראל באמצעות עבודת אדמה. בסוף 1880 הגיע ליאשי אליעזר רוקח מצפת אשר יסד את  חברת "יישוב ארץ ישראל".

 

בפברואר 1882 נבחר בבחירות שהשתתפו בהן כ-3,000 איש, הוועד הראשון של יישוב ארץ ישראל, וכיו"ר נתמנה ד"ר ליפה. באפריל 1882 התכנסה ביאשי הוועידה הארצית השנייה של התנועה הציונית החדשה בהשתתפות צירים מ-28 מקומות. בוועידה זו השתתף גם סיר לורנס אוליפאנט שביקר אז ברומניה בקשר להתישבות היהודית בארץ ישראל. מאוחר יותר, יסד ד"ר ליפה אגודה בשם "דורש ציון", שמטרתה הייתה להפיץ ידיעות על ארץ ישראל ותוצרתה.
לאחר הופעתו של הרצל קיבלה התנועה הציונית ביאשי תנופה חדשה.
בשנת 1899  פעלו ביאשי כבר 5 אגודות ציוניות: "מבשרת ציון", "תקוות ציון", "נחם ציון", "עזרת ציון", ו"בנות ציון". בשנת 1900  נוסדו בה אגודות נוספות ( "מאקס נורדאו", "שיבת ציון", "דר' גאסטר", "דר' נמירובר", ועוד). ב-1910 התמזגו כולן והיו להסתדרות ציונית אחת. בשנה זו נוסד גם חוג "פועלי ציון", שהתעורר סביבו פולמוס נרחב.

 

בשנת 1906 נוסדה בהשפעת הציונים מעין אוניברסיטה עממית יהודית ביאשי, ה"טוינבי הול", שהתקיימה משך 10 שנים. לאחר מלחה"ע הראשונה ובהשפעת הצהרת בלפור, התרחבה והתחזקה התנועה הציונית ביאשי. יהודי העיר תרמו סכומים גדולים לפיתוח ארץ ישראל. הסתדרות הנשים הציונית "ויצו" ביאשי החזיקה מעון ילדים שלשון ההוראה בו הייתה עברית, וחברותיה פעלו למען קרן היסוד והקק"ל.

 

ב-1924 הוקם ביאשי מרכז להכשרה לפי החלטת מנהיגי ההסתדרות הציונית במקום ובשיתוף פעולה עם מנהיגי "החלוץ" בבסרביה. ביזמת השליח ברפל מארץ ישראל נוסדה אגודת "ידידי החלוץ", ובעזרת תרומות מצד הקהילה, בית החולים והג'וינט, וכן בסיוע ההסתדרות הציונית בבוקארשט, נבנו מבנים הדרושים לחוות הכשרה. נרכשו בהמות, ניטעו עצי פרי והוכשרו שטחים לגידול ירקות. במרוצת עשר השנים הבאות עברו בחווה למעלה מ-700 צעירים וצעירות, שעלו כתום הכשרתם לארץ ישראל. בשנת 1936 חידשה  ההסתדרות הציונית ביאשי את פעולותיו של ה"טוינבי הול", ששב והיה למוסד התרבותי היהודי המרכזי בעיר.