התיאטרון היהודי באראשאום

תיאטרון “ברשאום” היה תיאטרון יהודי בשפה הרומנית שנוסד בבוקרשט במרץ 1941 בימי המשטר של יון אנטונסקו בעקבות סגירת להקות יהודיות אחרות וסילוקם של האמנים היהודים ממוסדות התרבות הרומניים.

התיאטרון פעל לאורך רוב שנות מלחה”ע השנייה ופעילותו פסקה בשנת 1945לאחר נפילת המשטר הצבאי פשיסטי.

הבניין ששימש אותו (“אולם באראשאום”), ברחוב יוליו באראש 15, מאכסן החל משנת 1948 את התיאטרון היהודי הממלכתי (TES) הפועל בשפת היידיש.

תיאטרון באראשאום הפך סמל לעמידתם הרוחנית של היהודים הרומנים תחת משטר חוקי הגזע.

 

ההתייחסות הראשונה בעיתונות הרומנית לתיאטרון יהודי ברומניה, מצויה בסקירה מאת מיכאי אמינסקו בעיתון הרומני:  “Curierul de Iaşi” (השליח של יאשי) משנת 1876 המדווחת על להקת שחקנים יהודים שהעלו הצגה בגן התיאטרון המפורסם, “העץ הירוק” ביאשי, בניהולו של אברהם גולדפאדן, אבי התיאטרון היהודי המודרני.

בניין התיאטרון בבוקרשט, שנקרא על שמו של ד”ריוליו באראש, הוקם על מגרש שקנה באראש במטרה להקים שם מוסד רפואי גדול. הבניין שימש בעבר – עוד בשנת 1930 כתיאטרון יידיש, והוא פעל בהתחלה תחת ניהול פרטי.

על סף מלחה”ע  השנייה, היה בניין התיאטרון לבית של ‘להקת תאליה’.(Thalia), אחת מארבע להקות תיאטרון היידיש המקצועיות שפעלו באותה העת בבוקרשט.

תקופת מלחמת העולם השנייה
בהתאם למדיניות ה”גזע” שאומצה על ידי שלטונות רומניה בשלהי מלכותו של המלך קרול השני, שרי החינוך והתרבות של המדינה, ראדו בודישטיאנו וטראיאן בראיליאנו החליטו ב – 31.08.1940 מספטמבר באותה שנה, על איסור כולל של העסקת אמנים, זמרים, שחקנים, מוזיקאים מבצעים ומנצחים יהודים במוסדות אמנות רומניים.
כמו כן, על הרומנים נאסר להופיע במוסדות יהודים.

בנסיבות אלה הותר ליהודים ליצור בבוקרשט מין “גטו תרבותי”. האמנים היהודים התאגדו ובעזרת קהילת יהדות בוקרשט העננפה, הקימו את התיאטרון היהודי באראשאום ברובע היהודי הגדול, וקרשט (Văcăreşti), שבבוקרשט.

 

הקמת התיאטרון נועדה להעסקת האמנים היהודים שנשארו ללא פרנסה וגם להעלאת המורל של האוכלוסייה היהודית לאחר אירועי מרד הליגיונרים ופרעות בוקרשט.

התיאטרון החל לפעול ב – 01.03.1941 חמישה שבועות בלבד לאחר אירועי הפוגרום. רפרטואר התיאטרון היהודי היה חייב לכלול אך ורק יצירות של מחברים יהודים. הצגת מחזות מאת מחברים רומנים הייתה אסורה.

מייסדי התיאטרון היו: אלכסנדרו מריוס, וילי רוניה, מריה סנדו, ביאטה פרדנוב ואלכסנדרו פינצי.
הניהול האמנותי היה בידי הסופר, פליקס אדרקה, והשחקנית לני קאלר.
מנהלי התיאטרון היו אוטו מרקוביץ’ ופויו ברשטיאנו.
בין המייסדים נמנו גם הבמאי, מוני גלרטר, השחקנית – מאריה סנדו, הסופר – מיכאיל סבסטיאן, המלחינים: חיים שוורצמן ואדוארד לינדנברג והציירים: מרסל ינקו ומקסימיליאן הרמן מקסי.
בין המוזיקאים שתרמו לפעילות התיאטרון ניתן לציין גם את אדמונד דדה, הנרי מליניאנו (שעבד בו כמנצח), אלי רומן, סרג’יו נטרא, אגניה בוגוסלבה, דורל ליביאנו ואחרים.

השחקנים חולקו לשתי להקות: האחת דרמטית והשנייה קומית.
בתיאטרון זה הוצגו גם הצגות לילדים שבוימו על ידי ליקה גרינברג.

במהלך השנים 1941-1943 הוצגו בשני אולמות התיאטרון יותר מ – 1,000 (!) הצגות ביניהן 30 הצגות תיאטרון.

את ההצגות ראו בשנים אלה יותר מ-400,000 צופים, שגדשו את האולמות כמעט בכל ערב ושלוש פעמים בשבוע גם בהצגות מוקדמות.
בין הצופים היו גם אינטלקטואלים רומנים.

הנעימות, שהוצגו על קרשי הבמה, הפכו ללהיטים בקרב היהודים.
על הבמה הופיעו גם מקהלות ילדים מבין מקהלות הקהילה היהודית.
באולמות התיאטרון התקיימו גם מופעי תרבות, ערבי קריאה, ובנוסף קונצרטים סימפוניים ושל ג’אז בהשתתפות תזמורות ואמנים יהודים.

למרות האיסור על ההצגות ביידיש, במופעי התיאטרון שורבבו לא פעם בדיחות, דברי שנינות ואף פזמונים בשפה זו.

במקביל לפעילות ברומנית בתיאטרון “באראשאום”, שחקנים ואנשי תרבות יהודים ארגנו, תחת חסות אגודה תרבותית שנקראה “התיאטרון היידי ברומניה”, חגיגות המוקדשות לאישים בולטים בני העם היהודי, הרצאות על ספרים, דקלום שירים וקטעי סיפור ביידיש או בעברית שהתקיימו באולמות בית הכנסת ‘קורל’.
אחרי המלחמה

ב – 23.08.1944 הודח השליט הרומני, יון אנטונסקו, ובוטל איסור השימוש ביידיש. תיאטרון הבאראשאום הגיב במהירות רבה כבר ב – 15.09 באותה השנה – אז הוצג המחזה “אנשים” (Mentshn) של שלום עליכם ביידיש.

בשנת 1945 התקיימה ההצגה האחרונה של הלהקה ברומנית עם המחזה “המבול” של מיכאיל סבסטיאן.
בהמשך התפזרה להקת תיאטרון הבאראשאום, כאשר חלק גדול מהאמנים נקלטו בלהקת התיאטרון הרומנית, “אלהמברה-אקסלסיור”.

באוקטובר 1945 הוקם התיאטרון היידי, תיאטרון “איקוף” (Ikuf), שנוהל על ידי “אגודת התרבות היהודית” בעלת אותו שם.

לאחר השתלטות המפלגה הקומוניסטית הרומנית על השלטון, לא התאפשר קיומם של תיאטראות פרטיים ברומניה.

בחסות המשטר הקומוניסטי החדש, ומיוזמת הוועד הדמוקרטי היהודי והאגודה “איקוף” הוקם ב – 01.08.1948 התיאטרון היהודי הממלכתי, שנועד להצגת רפרטואר ביידיש.