את בריג’יט ברדו ראיתי לראשונה בבית הקולנוע הישן בקריית ים ג’ – שם התגוררנו לאחר עלייתנו ארצה.
הדמות הדומיננטית בבית הקולנוע בקריה באותם הימים, היה מושיקו “הבמאי”, שעבד בעבודות מזדמנות במשך היום ובכל ערב הגיע לקולנוע וצפה בסרטים שהוקרנו שם והוחלפו מידי יומיים.
הכינוי :”הבמאי”, שהודבק למושיקו נבע מכך, שכל ערב, נהג מושיקו להתיישב בקולנוע, באמצע השורה הראשונה, ומשם הוא נתן הוראות “בימוי” לשחקני הסרט.
כך, למשל, כשהוקרן מערבון, נהג מושיקו להזהיר את גיבור הסרט מפני כל סכנה אפשרית בצעקות רמות כמו: “תיזהר!! הוא מאחוריך!! יש לו אקדח במגף!! תברח!!”….
כאשר הוקרן סרט רומנטי נהג מושיקו לצעוק לשחקן הראשי: “תדפוק אותה, כבר!!… עוד מעט הסרט נגמר..”
נעזוב עתה את מושיקו “הבמאי” ונחזור אל גיבורת סיפורינו – בריג’יט ברדו.
מספר חודשים לאחר עלייתנו ארצה, החליטו הורי לחגוג את יום הולדתי ה-14 בצפייה משותפת בסרט המוקרן בקולנוע שבקריה.
אמא בדקה מראש ומצאה שביום הולדתי מקרינים את הסרט: “ואלוהים ברא את האישה”, בכיכובה של בריג’יט ברדו שאת שמה, אמא לא שמעה קודם לכן.
אמא סברה, שאם בשם הסרט מוזכרים יחדיו אליהם ובריאת האישה, וודאי מדובר בסרט תנ”כי – חינוכי.
ביום הולדתי הגענו אמא, אבא ואנוכי לקולנוע והתיישבנו במקומותינו.
כאשר כבו האורות והסרט התחיל, עברה בי צמרמורת: על המסך הופיעה בריג’יט ברדו בת ה-20, כאשר על גופה המושלם קומבינזון שחור ושקוף, אשר סחט מייד הוראות בימוי קולניות של מושיקו, שצעק לה בהיסטריה: “יאללה תתפשטי!!, יאללה תתפשטי!!”
למרבה הפלא בריגי’ט צייתה להוראות הבימוי של מושיקו והחלה להתפשט.
אמא שישבה לידי, התחילה לנוע ולהתפתל באי נוחות על כסא העץ החורק עליו היא ישבה.
כאשר בריג’יט התערטלה לגמרי, פנתה אלי אמא בנחישות והורתה לי בקול רם: “יואל קום…הולכים!!” .
אלא מה? הייתה לי בעיה רצינית לקום; המראה של בריג’יט ברדו העירומה, גרם לי לתופעות אנטומיות בולטות, שבלטו אף יותר, על רקע המכנסיים הקצרים שלבשתי.
או אז, פנתה אמא לאבא ואמרה לו בקול מקפיא: “קום – הולכים!!”.
גם אבא סירב לקום , כנראה מאותן סיבות שאני סירבתי.
אמא, שפירשה את אי הציות של אבא ושלי להוראותיה כמזימה, קנוניה ומרד, קמה ממקומה, באמצע הסצינה הלוהטת ביותר והחלה לצעוד בהפגנתיות לעבר היציאה, לקול מחיאות הכפיים והציחקוקים של הצופים באולם.
לדעתי, הייתה זאת הפעם הראשונה בתולדות הקולנוע, שאישה מבוגרת ולבושה, משכה את תשומת ליבו של קהל הצופים מבריג’יט ברדו הצעירה והעירומה…
“לאן הלכה האימא שלך”? צעק לי מישהו מהקהל .
“להביא בגדים לבריג’יט” ענה אבא, לקול פרץ צחוק נוסף של הצופים.
חלפו עשרות שנים מאז. ראיתי וחוויתי סצינות לוהטות; התוודעתי לרזי הארוטיקה עם הנשים המדהימות ביותר;
אך למרות הכל, התמונה הסקסית ביותר שראיתי מעודי, שתהיה חרוטה לעולם על לוח ליבי, הייתה תמונתה של בריג’יט ברדו עם הקומבינזון השחור והשקוף, בקולנוע הישן בקריית ים ג’, כשהייתי בן 14, וכאשר צעקות הבימוי של מושיקו לעבר בריג’ט תיאמו, לחלוטין, את מחשבותיי..
