העצרת השנתית של יהודי בוקובינה

ב – 06.10.14 נערכה עצרת שנתית של ארגון יוצאי בוקובינה לציון 73 שנה לגירוש לטרנסניסטריה בהנחייתו של בני הנדל ובהשתתפותם של הרב יוסי וסרמן שבירך ואמר קדיש, מר יוחנן רון זינגר – נשיא האיגוד העולמי של יוצאי בוקובינה, הגב’ קולט אביטל – יו”ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל, הגב’ אנדראה פסטרנק – שגרירת רומניה בישראל, מר מיכה חריש – יו”ר ארגון א.מ.י.ר., מר מאיר שפי – יו”ר ארגון ניצולי טרנסניסטריה וד”ר נעמה שיק שהיא מנהלת מגמת תקשוב בביה”ס הבינלאומי להוראת השואה ב’יד ושם’.

עוד כיבדו בנוכחותם את האירוע: פרופ’ אליזר גלאובך – יו”ר וועדת העיטור יקיר יהודי בוקובינה וחבר הוועד המנהל של הארגון העולמי של יהודי בוקובינה, מר דן מריאן – חבר ועדת העיטור וחבר הוועד המנהל של הארגון העולמי של יהודי בוקובינה וקהל של מעל ל – 300 איש שמילא את אולם רקנאטי.

על החלק האומנותי היו אמונים: השחקנית – ליה קניג שהלהיבה את הקהל כהרגלה בקודש, גדי יגיל ששר והעלה לא מעט חיוכים בקטעים שהגיש ולהקת הכלייזמרים המקורית – טריו קרפיון.

כמידי שנה חולקו אותות יקירי יהודי בוקובינה ובין מי שקיבלו השנה את האות היו השחקנית – מרים זוהר והשגריר לשעבר – יוסף גוברין.

על חשיבות הקהילה שמקורה באזור בוקובינה ותרומתה, ניתן ללמוד מדבריו של מר גוברין אשר בירך בשם מקבלי אות יקירי יהדות בוקובינה:

” אני מבקש להביע את הוקרתנו העמוקה על הכבוד הרב שמצאתם לנכון להעניק לנו, בעצרת שנתית זו הבאה לציין 73 שנה לגירושם של יהודי  בוקובינה , יחד עם יהודי בסרביה ואזור דורוחוי, לגטאות ולמחנות המוות בטרנסניסטריה, וזאת אחרי שחיילי הצבא הפשיסטי של רומניה,  ביצעו טבח המוני ברבבות יהודי צפון בוקובינה ובסרביה, בשבוע הראשון לפלישתם לאזורים אלה, יחד עם חיילי הצבא הגרמני, ביולי 1941.

ההיסטוריוגרפיה הרומנית, משום מה, נוטה להתעלם ממעשי ההרג ההמוניים הללו, אם משום ששטחים אלה אינם שייכים לה עוד, ואם משום שהעיסוק בנושא זה עלול, לטעמה, לפגוע קשות בדימוי הרומני. יחד עם זאת, אין לשכוח שאותו משטר פאשיסטי עצמו שפקד על הרג רבבות יהודים בשטחי בסרביה וצפון בוקובינה, נמנע, באותו זמן, מלשלוח את יהודי רומניה, בשאר אזוריה, למחנות המוות.

לכם – מארגני אירוע זה – מגיעה ברכת “ישר כוח” נאמנה על פעילותכם הברוכה והרב תחומית למען הנצחת זכר שואת יהודי בוקובינה ועל כל שאר מעשיכם הברוכים למען הנצחת מורשת יהדות בוקובינה בדור הנוכחי ולדורות הבאים….

בוקובינה – שהינה אזור ולא מדינה – שהשתייכה, כידוע, עד 1918 לאימפריה האוסטרית, ומאותה שנה סופחה לרומניה, חולקה בשנת  1940, לשני אזורים, תחת שני שלטונות שונים זה מזה. האחד, צפון בוקובינה  שסופחה לבריה”מ, יחד עם בסרביה, לאחר שבריה”מ הגישה אולטימטום לרומניה לסגת מהם תוך 48 שעות, במגמה לספחם לשטחה של בריה”מ. האולטימטום, כידוע, התבסס על הפרוטוקול הסודי שצורף אל הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, באוגוסט 1939, על חלוקת אזורי ההשפעה בין גרמניה ובריה”מ, מבלי שהשלטונות הרומניים ידעו עליו.

צפון בוקובינה לא הוזכר במפורש בפרוטוקול – בניגוד לבסרביה שכן הוזכרה בו.

רומניה נאלצה אז, בלית ברירה, להיענות לאולטימטום זה.

היום, כידוע, צפון בוקובינה הנה חלק מאוקראינה, בסרביה נהייתה לרפובליקת מולדובה, ואילו דרום בוקובינה נשאר בידי רומניה.

המשותף לצפון בוקובינה ולדרום בוקובינה הוא לא רק שמשניהם גורשו יהודי המקום באכזריות לטרנסניסטריה, כי אם לשניהם היסטוריה משותפת – כללית ויהודית – ובראש ובראשונה המורשת התרבותית שאפיינה כל כך יהדות זו: בהשפעת התרבות האוניברסלית, ובמיוחד זו של אוסטריה וגרמניה במאות הקודמות, ובהשפעת המסורת והתרבות היהודית המושרשת בעמנו מימים ימימה.

כמו כן, הושפעה מן הפעילות הענפה שההסתדרות הציונית פיתחה בבוקובינה בסיועם של מנהיגי הקהילות היהודיות המקומיות.

יהדות זו שהצמיחה מתוכה עוד מתחילת המאה ה-20 ובמיוחד בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, אישים ידועי שם בתחומי האקדמיה, הרפואה, המשפטים, ההנדסה, הכלכלה, התעשייה, המסחר, הכלכלה, המוזיקה, האמנות, התיאטרון, רבנים וחזנים, חסידים בעלי תודעה לאומית עמוקה, מנהיגים ציוניים, היסטוריונים, עיתונות יהודית ראויה לכל שבח, משוררים וסופרים ידועים ביצירותיהם בשפות הגרמנית, היידיש והעברית.

קשה לי למצוא דוגמאות רבות כאלה  בתפוצות ישראל אחרות של אותם הזמנים, יחסית לגודל אוכלוסייתה של יהדות  בוקובינה.

לאלה אוסיף את פעילותה הענפה של ההסתדרות הציונית בבוקובינה.

היא זו שדאגה להפיץ בקרב הקהילות היהודיות במקום, בסיועם החשוב של מנהיגיהן לא רק את הרעיון הציוני כי אם גם את החינוך העברי לשם הקניית השפה העברית, הכרת הספרות העברית וזו ביידיש, תולדות העם היהודי ומקומה של ארץ ישראל כמרכז הדתי, הרוחני והלאומי של יהדות העולם. כל זאת – לצד התרבות הכללית.

סמינר המורים והגננות העברי שהוקם בעיר צ’רנוביץ בשנת 1920, היה הסמינר העברי הראשון בכל רחבי רומניה.

סמינר זה הכשיר מורים, מורות וגננות לבתי ספר עבריים שנוסדו באותה תקופה בעריה של בוקובינה, בסרביה ובחלקן הצפוני של רומניה וטרנסילבניה.

חניכיהם ספגו לתוכם את הרוח הלאומית והציונית, שידעה להתגונן מפני התקפות אנטישמיות והכשירה אותם לקראת העלייה לארץ ישראל, להגשמת הרעיון הציוני, הלכה למעשה, כפי שאנו מוצאים אצל רובם המכריע של יהודי בוקובינה, לרבות ניצולי השואה, שעלו לישראל והשתלבו במהרה בכל מערכות החיים, ביניהן: החברתית, הביטחונית, התרבותית, הכלכלית, האמנותית והאקדמית ותרמו, בצניעותם האופיינית להם, תרומה חשובה ביותר לקידומה ולחיזוקה של מדינת ישראל.

זוהי הייחודיות שלה.”