במשך מאה שנים, עד למלחמת העולם השנייה (1939) פעלו בצ’רנוביץ תשעה מו”לים ובתי-דפוס יהודיים.
בית-ההוצאה ‘אקהארדט’ (1835-1892 ) פרסם בעזרת מומחים יהודים את התלמוד הבבלי השלם וחיבורים חשובים אחרים בחסידות ובקבלה.
בצ’רנוביץ הודפסו מספר עיתונים יהודיים בשפה הגרמנית.
ב-1919 נוסד העיתון, “אוסטיידישה צייטונג” מטעם מפלגת הציונים הכלליים בעריכת מאיר אבנר.
תחילה יצא העיתון אחת לשבוע, לאחר מכן יצא פעמיים בשבוע ולבסוף שלוש פעמים. עיתון זה שימש שופר למפלגתו של אבנר, כשהתמודדה בבחירות לוועד היהודי בעיר. עיתון זה נסגר עקב גזרות ממשלת גוגה-קוזה.
בחודש מאי 1918 נוסד העיתון, “צ’רנוביצר מורגנבלאט” בעריכת יוליוס ואבר ואליאס ויינשטיין.
ההיסטוריון יליד העיר, פרופ’ צבי יעבץ, כותב כי קוראי העיתון היו בני השכבות הנמוכות והיו מצויות בו גם כתבות רכילות.
עיתונים אחרים שיצאו לאור בגרמנית הם: “בוקובינר נאכטריכטן”, בעריכתו של אדולף ואלשטיין, “בוקובינר רונדשאו”, בהוצאת לאור של הרמן טשופ, ו”צ’רנוביצר טאגבלאט” שנוסד ב – 1903 על ידי פיליפ מנצ’ל, לאו קינג ויוסף הורוביץ.
ב – 1940 פרש מנצ’ל ממערכת העיתון וייסד את העיתון, “צ’רנוביצר אלגמיינה צייטונג. יעבץ מציין כי קהל הקוראים של העיתון נמנה עם בני השכבות הגבוהות, והוא היה כתוב בשפה מליצית.
עיתון זה, בדומה ל”אוסטיידישה צייטונג” נסגר בהוראת ממשלת גוגה-קוזה.
לאחר נפילת הממשלה הוא יצא לאור במתכונת מחודשת. בשנים 1912–1904 יצא לאור שלוש פעמים בשבוע “וולקסוור”, עיתונה של המפלגה הלאומית היהודית בעריכתו של יוליוס ואבר.
בצ’רנוביץ היו גם לא מעט עיתונים ביידיש.
בשנים 1913–1907 יצא לאור השבועון, “יידיש פאלקסבלאט”, שמייסדו היה ליבל טאובש, שהוציא עוד ב-1903 את השבועון היידי “יודישעס וואכענבלאט”.
בשנים 1929–1919 יצא העיתון, “די פרייהייט”, של מפלגת פועלי ציון.
בנוסף, בצ’רנוביץ הייתה תפוצה רחבה גם לעיתון הבונדיסטי, “הפארווערטס”, שיצא לאור ברחבי העולם.
(** מקורות: בית התפוצות וויקיפדיה)
