הממליגה משדרות

בעיקרון, זה לא כל כך קשה. כוס אחת של קמח תירס, ארבע כוסות מים, קצת מלח – וקדימה לבחישה האינסופית בתוך הסיר המבעבע שלא מסכים להישאר לבד על האש אפילו לא שלושים שניות.

עם כל הסיכונים הכרוכים בבחישת דייסה רותחת, זה פשוט בדיוק כמו שזה נשמע, ובסוף יוצאת הממליגה שכולנו כל כך אוהבים.

עד שפגשתי אותה. היא, איך לומר, יותר יצירתית, יותר מעזה. היא אומנם חובבת את הדייסה הצהובה שלנו בדיוק כמו שאנחנו אוהבים אותה, והיא מתענגת לה על השמנת לפי הספר, ובאמת שאין לה תלונות או טענות.

אבל לאחרונה היא החלה להציג דרישות קטנות, שלא לומר בקשות מדויקות.

לא קשות, ולא מורכבות, אבל דרישות. כאלה שערערו לי לרגע את הביטחון העצמי. הרי חשבתי שאני יודע, שאני עושה את מה שעשו אבות אבותיי, ולפניהם אבות אבותיהם וכך הלאה עד לדצ’בל וחבריו. חשבתי שאין שיטה שאני לא מכיר, שאין שטיק וטריק שלא לימדו אותי בבית, ואצל החברים והוריהם וסביהם שיהיו בריאים. כאמור, ולמי שבמקרה שכח: כוס עם קמח, ארבע כוסות מים, קצת מלח – וקדימה לבחוש.

בתחילה היא הציעה לי לשים קצת חלב, ככה, בעדינות. נפנפתי אותה בתנועת יד של בעל דוקטורט בממליגה. מה פתאום שאני אוסיף חלב במקום מים, חשבתי לעצמי. איזו מן הזיה מזרח תיכונית זו, לפגוע באיזון הקדוש שבין הקמח הצהוב למים השקופים, מלמלתי לעצמי. בפעם השנייה, ברוך ובאהבה אינסופית, היא הציעה לי שוב את אותו המתכון. כוס קמח כן, שלוש כוסות מים כן, אבל בוא, יקירי, תוסיף גם חלב. כוס אחת. תראה איזה יופי זה יהיה. ושים גם קצת שמנת מתוקה לתוך הפסטיבל הצהבהב הזה. שיהיה שמח. כמובן שלא יכולתי לומר לה לא. נכנעתי די מהר. כמה אפשר לומר לא לאישה יפה משדרות שגדלה על ברכי התרבות הרומנית האוטנטית. עד היום היא נזכרת בערגה בשכנים הרומנים שלצד ילדיהם העבירה את שנות ילדותה היפות בדרום.

בקיצור, נכנעתי ועשיתי כמצוות האישה היפה. ואני מודה – יצא פצצה. באמת. מתברר שחלב זה לא כלור, וקצת שמנת שמתבשלת לה לתוך דייסת הזהב לא עושה שום דבר רע. ההיפך הוא הנכון, ואני לגמרי בהתרגשויות. שמעתי שחצי מממשלת רומניה מבקרת בארץ בימים אלה, ושאפילו ראש הממשלה פונטה מצוי בינינו. כמי שחש שאוצר קולינרי חדש בידיו, אני שוקל להתפרץ לתוך הפמליה, ולהעביר לו את הסודות החדשים של המטבח הרומני בתוך מעטפה חומה.

לכו תדעו איך זה ישפיע על המטבח הרומני הקלאסי. כי, וזה כבר ידוע כמה שנים, אם תרצו אין זו אגדה. ובשדרות ייסדתי את המטבח הרומני.