מאת: שאול ויידברג, מרדכי גרוס ומאיר קוסטינר
ההתאגדות הראשונה בסוצ’בה באגודה ציונית בשם “המזרחי” הייתה עוד בזמן כהונת הרב משה חיים לאו זצ”ל – הי”ד, שהיה תומך נלהב ברעיון הציוני.
מאיר גרוס ז”ל סיפר למרדכי בנו, שחייל יהודי שנשאר בסוצ’בה אחרי מלחמת העולם הראשונה (1918) אסף צעירים בבית כנסת החיטים (שניידרשה שיל) וסיפר להם על הרעיון הציוני, תחת הסיסמה “ארץ ישראל לעם ישראל עפ”י תורת ישראל”.
בין המייסדים שהתאגדו לתנועה היו: ברל ליקוורניק, שמואל אוברווגר, אהרון והרש גוטליב, ברוך ודוד אלתר, אביגדור נוסבראוך, יוסף טרטר, מאיר וקופל צוויבל, חיים קרטן, שלמה, ברוך ונחמיה קוסטינר, מנדל קרצנר, הרש לייב רוזנבלט, חיים וישראל רייף,ברוך ומשה זינגר, ברו זלוצ’בר אלטר קוסטינר, מיכאל וסרמן, בן-ציון גפנר, מיכל היבנר, חיים מסינג, יוסף שפירא, שלמה שטרנליב ואחרים.
אחת הדמויות הבולטות במזרחי לפני ובזמן מלה”ע הראשונה היה ישראל שפירא, יליד העיר (1892). הוא עלה לא”י בשנת 1925 והמשיך גם כאן בפעילות ציבורית ומפלגתית. היה בין מיסדי קרית-מוצקין, מראשוני מתישביה והיו”ר הראשון שלה כרשות מקומית.
בין השנים 1928-1926 התארגנו צעירים לתנועת “תורה ועבודה” אחרי ששמואל חיים לנדאו יסד את התנועה בפולין.
בין החברים היו: צבי בליי, יעקב ולצר, יונה קליגר, מכלוביץ, הדסה האס, דוד אייזנטל, אליעזר ריגלר, ברוך שנפ, זיינבל פוקס, יהודה, זיינבל ומשה צולינגר, ברוריה קוסטינר (קופל), יצחק גפנר, משה שוורץ, בנימין לייבנדמן (לבנון), שרגא וחיים וגנר, מיכאל האס, יהושע הרלינג, מכלוביץ מבלצ’אנה, יעקב ברגמן מאיצקני, זיסמן מקומנשטי ועוד.
יותר מאוחר, בשנת 1930, התארגנו הצעירים בתנועת “תורה ועבודה – השומר הדתי” ביניהם בומה בליי, שאול ויעקב וחיים לייב ויידברג, מרדכי פיזם מבלצ’אנה, לייזר גפנר, שלמה שטקל, יעקב פורר, גדליה גרינברג הכהן, שלמה דודוביץ’ (נפטר צעיר ב-1932), יהושע סלדינגר, ישעיהו ואהרון נוימן, אהרון, אורי ושרה קרטן, לייביש גרינברג, מוטל זילבר, שמחה מריאן, יהודה ולצר, חיה מכלוביץ, שולמית מרגלר, רחל ברל, חנה אוגנשטיין, דבורה וגוסטה וינדיש, מנדל, סלי ושלמה מאיר, איידל האס, שלמה קרמר, בובי טבק, פייבל ומנדל דוננפלד, ציפי דרוקמן, שרה שכטר, קהת פליק. מנהיג תנועה זו היה אלטר יהודה כהן.
בשנת 1930 ביוזמת החברים יעקב ויידברג, משה צולינגר, ישראל רוזנר ומנדל מאיר התחילו בארגון תנועת בני עקיבא. החברים היו קלמן אברהם, ישראל שאומן, האחים קרצנר, מנשה ואברהם האס, שמעון רודיך, קלמן וזלמן ושמואל שכטר, סיומה טרטר, לייב גפנר ואחרים. פעילות הנשים התקיימה במסגרת ארגון בשם ‘רות’ בניהולה של גב’ רוקנשטיין.
הפעילות בסניפים השונים נתמכה על ידי שליחים מארץ ישראל שבאו מדי פעם לשוץ. הם עזרו בארגון, הסברה והפצת תרבות, שירים והווי ארץ ישראליים. מבין השליחים זוכרים את הרב יהודה לייב מימון זצ”ל שהרצה על ישוב ארץ ישראל, נתן ביסטריצקי, נחום נרדי, ש.ז. שרגאי. הרב משולם ראטה זצ”ל שכיהן כרב העיר היה בעצמו ציוני נלהב (מזרחי) ביקר בסניפי התנועה ועודד את הפעילים למבצעים למען ארץ ישראל. הרבי מויז’ניץ, רבי ברוך הגר זצ”ל – הי”ד ריכז את פעילות המזרחי בכל בוקובינה.
מרדכי גרוס מצא בארכיון אוניברסיטת בר אילן שבחודש טבת תרפ”ט (1929) התקיימה ועדית צעירי מזרחי בצ’רנוביץ בהשתתפות נציגים משוץ: ישראל רייף, קופל צוויבל, ברוריה קוסטינר.
בועידת מזרחי בצ’רנוביץ ב-1933, השתתפו כנציגים משוץ האחים ברוך ודוד אלתר, חיים ודבורה וגנר, יעקב ולצר, אליעזר פייבל מאיר, קופל צוויבל, ברוריה קוסטינר, ישראל רייף, אליעזר ריגלר, יוסף שפירא, ברוך שנפּ.
פעילות הארגונים התמקדה בהסברה וחינוך ציוני, איסוף כספים לקרן קיימת וקרן היסוד ובעיקר בהכשרת חלוצים והעלתם ארצה. היה קשה מאד לקבל סרטיפיקטים לעליה. האנגלים צמצמו את רישיונות העלייה ועל כל 100 חלוצים שרצו לעלות נתקבלו 10 רישיונות.
חיי החלוצים היו מלאים תוכן בשאיפתם לעלות ארצה. בשנת תרפ”ח (1928) ידוע על קבוצת הכשרה בת 15 חברים שעבדו בחקלאות בשדות קומנשטי ובלצ’אנה ואילו בשוץ עברו קורסים לנגרות.
ב-1932 היה קיבוץ הכשרה בטודורשטי ומשם עלו ארצה שרגא וחיים וגנר, יהושע ומשה צולינגר, מיכאל האס, מנדל וברוריה קופל (קוסטינר) ומרדכי פיזם מבלצ’אנה. בשנת 1933 עלו ארצה יעקב ויידברג ומשה שוורץ. בארץ בין מיסדי שדה יעקב היה דוד אייזנטל יוצא הכפר מרציי שבסביבת סוצ’בה.
שאול ווידברג עצמו עשה הכשרה בשנת תרצ”ה. בקיץ עבדו בחקלאות אצל בעל אחוזה יהודי על יד צ’רנוביץ ובחורף היה הקיבוץ בסוצ’בה. הוא עלה ארצה בשנת 1941 כחצי שנה לפני הגירוש לטרנסניסטריה באוניה ‘דוריאן II’. שלושה חודשים שהו 900 העולים על הים, נתפסו על ידי האנגלים ונכלאו 6 חודשים במחנה מזרע ליד עכו ושנה במחנה עתלית.
הגירוש הטראגי לטרנסניסטריה שם קץ לפעילות היפה והעניפה של הציונות הדתית בסוצ’בה, אך זו התחדשה אחרי החזרה מהגירוש.
