עד אחרית ימיה, תחוש החותנת הרומנייה, (SOACRA) שילדיה היו ראויים לבני זוג מוצלחים יותר מאלה שיש להם, אבל היא לא רוצה לדבר על זה, שלא יגידו שהיא מתערבת.
לטעמה של החותנת, הסבל היחיד שהוא גדול יותר מהסבל שסובלת בתה מהחתן, הוא הסבל שסובל בנה מהכלה. אומנם, נכון שהילדים לא מספרים לה כלום בגלל הטרור בבית שלהם, אבל אמא מרגישה…
החותנת הרומנייה מתנחמת בכך, שיש לה נכדים מקסימים, חכמים ומוכשרים יותר מכל הילדים של הקרובים ובעיקר, הרבה יותר מוצלחים מהנכדים של אחותה.
החותנת מודה לאלוהים יום, יום, שנכדיה מצד בנה דומים לאבא ונכדיה מצד בתה – דומים לאמא. אם זה היה הפוך – זה היה אסון וטרגדיה, ביחד.
נקודת האור היחידה של החותנת הרומנייה, נעוצה בכך, שלמרות מגרעותיהם של כלתה וחתנה, שניהם הרבה יותר מוצלחים מהחתן והכלה של אחותה.
כאשר החותנת הרומנייה מעלה טענה כלפי כלתה, הדברים תמיד נאמרים בלשון מרומזת ומעורפלת כמו: “אני לא רוצה לדבר, אבל היא יודעת על מה אני לא מדברת”.
לפעמים, הטענות של החותנת מועלות על דרך של שאלה רטורית: “מעניין אם גם אצל ההורים שלה היא קבלה מה שהיא מקבלת אצל הבן שלי? “…
כמובן, שהחותנת לא תכנה את כלתה בשמה, אלא – “היא”….
אם, חלילה, נוצרים יחסים טובים בין בני הזוג של ילדיה (החתן והכלה שלה), אזי החותנת תפרש יחסים אלה כסימפטום מובהק של קונספירציה, מטעם השניים, כנגדה. לעיתים, החותנת אף תפריח לאוויר העולם משפטים רבי משמעות כגון: “מה יש להם לדבר, כל הזמן, אחד עם השני? אין להם בני זוג?!”
החותנת הרומנייה גם איננה מכירה במקריות. הכל אצלה ברור ומדעי:
על רקע זה, ניתן להבין משפטים כגון: “התפוח לא נפל רחוק מהעץ. תראה את הכלה והחתן ותראה את אמא שלהם – זה אותו דבר”. אבל הצרה היא, שגם האימא של החתן רומנייה ומשום כך, היא חושבת אותו דבר על כלתה…
במהלך שנות הנישואין של ילדי החותנת, נוצר סטטוס קוו בכל הקשור להורים: בלילות שבת הם אוכלים אצל ההורים של בן זוג אחד, ולמחרת, בשבת בצהרים, הם אוכלים אצל הוריו של בין הזוג האחר. זהו מנהג של – “ייהרג ובל יעבור”.
אם חלילה אחד מבני הזוג מפר את הסטטוס קוו הזה, עלול הדבר להיגמר בגירושין.
אבל אז, כשמתחילות להישמע שמועות על גירושי ילדיה, נכנסת החותנת הרומנייה לתמונה ומשכנעת את ילדיה, שהגירושין זה הדבר הגרוע ביותר. הנימוק המשכנע ביותר של החותנת כנגד הגירושין הוא: “אצלנו במשפחה לא מתגרשים… וחוץ מזה, מה תגיד אחותי?!”
אין ספק, שבמקרה שילדיה של החותנת הרומנייה מתגרשים, מאבדת החותנת את התואר המעניק לה יכולת השפעה, תמרון, והתערבות … היא מפסיקה להיות חותנת.
