אני דובר הונגרית שוטפת. פה ושם אני אפילו קורא כמה שורות בעיתונים, ולעתים רחוקות ממש, אני מרשה לעצמי לכתוב כמה משפטים מלאים בשגיאות. ההונגרית שלי אומנם מהבית, אך הרומנית שלי הרבה יותר טובה, בגלל חמש שנות בית ספר יסודי רומני. ועדיין, ההונגרית, ואולי אפילו ההונגריות, הן חלק מחיי. לאחרונה, למרבה הצער, גם הבושה. לא בגלל ההונגריות, וגם לא בגלל ההונגרית. בגלל ההונגרים, ואם לדייק וכדי לא לעשות את העוול שבהכללה – בגלל חלקם. אותו חלק פתטי שנושא שוב בגאווה את דגל הלאומנות והשנאה כלפי מי שטוב ממנו.
בחודשים האחרונים הפכה הונגריה למרכז הגועל האנטישמי של אירופה. כל מה שחשבנו וקיווינו שאפשר למחוק מן היום יום ולאחסן בספרי ההיסטוריה, חזר והרים את ראשו המכוער דווקא בבירת התרבות של מזרח אירופה. הפגנות, התבטאויות קיצוניות, קריאות לחשוף יהודים בפומבי משל היו פושעים, האשמת ״הציונות העולמית״ בכיבוש הונגריה, ובקיצור – הניאו נאצים ההונגרים הלכו על כל החבילה. הם לא מפספסים אף פרק בספר, לא מוותרים על אף פרובוקציה עלובה שנועדה להטיל את האחריות לצרותיה של הונגריה דווקא על אחת הקהילות המצליחות והתורמות לחברה ההונגרית. בעקבות השתוללות השנאה הזו, פרסמתי בעמוד הפייסבוק שלי קריאה להחרים את הונגריה, לא לבקר בה עד שהממשלה לא תטפל ביד קשה בקבוצות הניאו נאציות שמפיצות שנאה. בדיעבד, אני חושב שאולי טעיתי. במקום להחרים, אולי צריך להתערב יותר, לצעוק יותר, לעורר תשומת לב אירופית ובינלאומית למה שקורה שם. חרם פירושו גם לטמון את הראש בחול, לברוח מן הבעיה. מה שרחוק מן העין, מן הסתם יהיה גם רחוק מן השכל.
באחד הפוסטים הראשונים שלי כאן כתבתי על הבושה הרומנית, ועל המאמץ הגדול שהשקיעו יוצאי רומניה לאורך השנים כדי להסתיר את רומניותם. האמת, זה עדיין נראה לי מטופש להסתיר מקורות, שהרי – אדם אינו יכול לברוח מעברו, וגם לא ממוצאו. אך האם הוא יכול, וצריך, לברוח מאחריותו? או במילים אחרות: האם אנחנו כישראלים מהגרים צריכים להתעלם או להתערב בחיים הציבוריים והפוליטיים שמתנהלים במדינות האם שלנו? האם, למשל, על יוצאי רומניה להרים קול ולהשתתף בדיונים הציבוריים כאשר פוליטיקאי רומני צעיר ומבטיח מתייצב בטלוויזיה ומכחיש פוגרומים, מפקפק בשואה ומציב סימני שאלה ליד אירועים היסטוריים טראומטיים ליהודים בפרט ולרומניה בכלל. ומה אמורים יוצאי הונגריה לעשות כשהאנטישמיות משתוללת, ואנשי ימין קיצוני מסכנים, באמצעות דבריהם, את חייהם של היהודים והישראלים המתגוררים בהונגריה?!
ישראלים רבים הנפיקו בשנים האחרונות דרכונים מזרח אירופיים. פתאום כולם רוצים להיות פולנים, והונגרים, ורומנים. לא משנה העדה, העיקר שיהיה במגירה דרכון של האיחוד האירופי, העיקר שנרגיש שיש לאן לברוח. ואולי, יחד עם הדרכון, באה גם האחריות למה שקורה במדינה החדשה-ישנה, לטוב ולרע. הדרכון אומנם לא הופך אדם לתבנית נוף מולדת סבתו, ויש מספיק צרות גם כאן בישראל, אך הדיון הזה חייב יהיה להתקיים מתישהו. כי אם לעשרות אלפי ישראלים יש דרכון של מדינה מזרח אירופית, ובמדינה המזרח אירופית הזו משתוללת אנטישמיות, אז לאזרחיה יש אחריות למה שקורה במדינתם – גם אם הם לא חיים בה, וגם אם הם לא מרגישים חלק ממנה ביום יום וענייניה לא מעסיקים אותם. מרחק לא בהכרח נותן לגיטימציה להתעלמות ולשתיקה.
השאלה היא איך עושים את זה, האם זה לגיטימי, והאם התערבות ישראלית ישירה בפוליטיקה המקומית של אירופה תועיל או תזיק. מצד אחד, היא יכולה להועיל, בעיקר בגלל תשומת הלב שהתערבות כזו תעורר בתקשורת האירופית והעולמית. מצד שני, היא יכולה להזיק ולשפוך שמן על מדורת השנאה הבוערת ממילא, פעם בעוצמה ובפעם בלחישת גחלים בלבד. הבעיה היא, שהאש בוערת. ואם היא תפרוץ בעוצמה ביום מן הימים, היא תאכל כל חלקה טובה, ואז יהיה לנו קשה לומר “לא ידענו, לא שמענו”.
