בימי ילדותי ברומניה לא יצאתי מעולם לנופש במלון.
אמנם נכון שבחופשות הקיץ יצאנו לנופש בעיירה טרגו ניאמץ (TARGU NEAMT) שבצפון רומניה, אך בימי הנופש הללו התגוררנו בדירות של קרובים או חברים בטרגו ניאמץ, על בסיס אירוח הדדי. ומה פירוש אירוח הדדי? ובכן, תמורת שהותנו בנופש הקיץ בדירת החברים בטרגו ניאמץ, התארחו החברים מטרגו ניאמץ בדירתנו בבוקרשט, בעת שהם ביקרו בבירה.
על בסיס הדדיות זאת, חסך עלם בשם מוריס, בנם של חברינו מטרגו ניאמץ, שבדירתם התארחנו שבוע אחד בלבד בקיץ, דמי שכירות למשך 4 שנות לימודיו באוניברסיטה בבוקרשט, שבמהלכן הוא התגורר בדירתנו הצנועה, חינם – אין כסף.
הורי שניחנו ביכולת מפליגה של הכנסת אורחים, שיכנו את מוריס באחד משני חדרי דירתנו, בעוד שהוריי, אחותי ואנוכי התגוררנו יחדיו בחדר השני – דבר שהגביר, ללא ספק, את הקשר המשפחתי שלנו משך 4 שנים רצופות וצפופות.
זכור לי היטב, שמוריס היה גבר גבוה, חסון וכבד גוף, בעל תיאבון בריא. התיאבון בא לידי ביטוי בכך שמוריס חיסל כמויות אדירות של מזון במטבח שלנו, אשר נועדו להזין את משפחתנו לאורך זמן.
בלית ברירה, החלה אמא להחביא מצרכי מזון שונים במקומות מסתור בבית ועם רדת החשיכה, נהגה להתגנב לחדרנו ולהביא לנו אוכל – דבר שהזכיר לי את סיפוריה של אמא על מחנה טרנסניסטריה – שם היא הצליחה בתקופת מלחמת העולם השנייה לחמוק מהמחנה ולהגניב מוצרי מזון לבני משפחתה שבמחנה… מסתבר שהשהות בנופשים בביתם של חברים הייתה מקובלת ברומניה דאז.
לעומת זאת, אבא סיפר לי, שמנהיגי המפלגה הקומוניסטית ברומניה יוצאים לנופש בבתי מלון על גדות הים השחור – דבר שכילד נראה לי מוזר, שהרי לקומוניסט אמיתי יאה לנפוש בים האדום ולא בים השחור.
באחד מהטיולים של אבא ושלי בחוצות בוקרשט, הצביע אבא על בניין מפואר ואמר: “זה מלון אתנה פאלאס (ATHENEE PALACE ). כאשר תהיה מיליונר תוכל להתארח במלון הזה”.
מאז “אתנה פאלאס” היה בעיני שם נרדף לפאר, זוהר ויוקרה. עצם הזכרת שמו של המלון יצרה אצלי רטט והתרגשות.
בתחילת שנות התשעים ביקרתי לראשונה ברומניה, מאז עלייתי ארצה.
יצאתי לרומניה עם טיול מאורגן שרוב החברים בקבוצת המטיילים, לא היה ממוצא רומני.
ידעתי מראש שבלילה בו נשהה בבוקרשט, נתארח במלון “אתנה פאלאס” – מה שגרם לי לציפייה גדולה והזכיר לי את דבריו של אבא אשר הלך לעולמו כמה שנים קודם לכן.
בהיכנסי למלון “אתנה פאלאס” בבוקרשט, חשתי תחושה עילאית, מיסטית ואופורית.
אמרתי לעצמי שאני עומד לממש את חלומו של אבא: להתארח באתנה פאלאס… דמעות הציפו את עיני.
לפתע, ניגשו כמה מחברי הקבוצה הישראלית למדריך הטיול שלנו ובצעקות אימים הודיעו לו שהם לא מוכנים ללון במלון ישן, לא משופץ, עם טחב בקירות ושטיחים קרועים.
חשתי דקירה בלב, רציתי לזעוק זעקה גדולה ולומר לחברי הקבוצה: “השתגעתם?!! זהו מלון – “אתנה פאלאס”!! רק מיליונרים התארחו כאן!! חבל שאבא לא בחיים כדי לספר לכם על המלון!!”… אך שתקתי ולא אמרתי מילה.
תוך זמן קצר המדריך הצליח להשיג לנו מלון חלופי חדיש, לא רחוק מאתנה פאלאס…
