אילו הפולניות לא היו קיימות, לא היה צורך להמציא אותן!!
בין אביה המנוח של אשתי לביני, שרר קשר אמיץ של שותפות גורל:
שנינו נשואים לפולניות. הבעיה שלו הייתה חמורה משלי: אצלו, הבנות היו מאה אחוז פולניות; אצלי הבנות, רק חמישים אחוז ממוצא פולני.
האישה הפולנייה, ככלל ואשתי בפרט, היא אשת משפחה למופת השומרת בדבקות יום יומית, על קשר אובססיבי עם האימא שלה.
גם אמה של אישתי הנציחה את אהדתה למשפחתה ותלתה בסלון דירתה שלוש תמונות, בשחור לבן, שצולמו בפולין בתחילת המאה הקודמת – בה נראים שלוש נשים שמנות עם שמלות ארוכות ומטריות, יחד עם שלושה גברים חובשי כובע קש, לבושים בחליפות “שלושה חלקים” ועונבים עניבות פרפר.
במשך שנים, לא הצליחה החותנת שלי להסביר לי מי האנשים שבתמונה והסתפקה באמירה גורפת : “זאת המשפחה שלי”.
לאחר מות הוריה, ז”ל, החליטה אשתי, כי ראוי לתלות את שלוש התמונות הללו בסלון דירתנו, אך חיש מהר, ויתרה על הרעיון, לאחר שהתניתי את הסכמתי לתליית התמונות הנ”ל בסלון ביתי, בכך שנתלה גם את תמונותיהם של ג’ורג’ה אנסקו, ג’יקה פטרסקו ויון לוקה קראג’אלה.
הפריט החשוב ביותר מחתונתנו – עליו שמרה אישתי הפולניה, מכל משמר היה: רשימת המתנות שהביאו האורחים השונים לחתונתנו. את הרשימה ערכה אישתי בדייקנות ראויה לשבח, מיד לאחר שובנו הביתה מהחתונה, ובטרם מימשנו את ליל כלולותינו.
גם במהלך ליל כלולותינו, הייתה אשתי עסוקה ברשימת המתנות ופלטה, מידי פעם: “אני לא מאמינה!! – דודה סטלה רק סיפולוקס…”. בקיצור, ביליתי את ליל הכלולות יחד עם דמויות נוספות מתוך רשימת המתנות שהזכירה אשתי כמו: דוד מקס שהביא סט מפות, דודה שרה שהביאה סרוויס ודוד ארתור שהביא ארנק בלי כסף.
מזה עשרות שנים, מהווה רשימת המתנות, שערכה אישתי בליל כלולותינו, אינדיקציה מכרעת לשווי המתנות, שאנחנו מביאים לאירועים של אלה שברשימה, כמובן, כפוף להצמדה למדד… בכל זאת עברו – כמעט 40 שנים….
תכונה מובהקת נוספת אצל הפולניות, היא פינוקן העצמי: הן מפנקות עצמן על ידי רכישה, יום יומית, של מוצרי אופנה, תמרוקים ואביזרים, כשהן יודעות מראש, על כל מבצעי המכירות והסיילים, בארץ ובחו”ל.
לפני אחד החגים האחרונים, הודיעה לי אישתי שהיא הזמינה לנו – “מלון בוטיק” בפריז. שאלתי אותה: מה זה “מלון בוטיק”? אמרה: “אתה במלון, אני בבוטיק”.
ואולם, הבעיה איננה מתמצית רק ברכישות אובססיביות של מוצרים חדשים, אלא גם באי סילוקם ואי השלכתם של מוצרים ישנים, חסרי כל תועלת… הרי אצל הפולניות חבל לזרוק דברים. על כן, אשתי שומרת בניילונים ונפטלין את כל הבגדים שלבשה במסיבת בת המצווה שלה לפני עשרות שנים, ועשרות קילוגרמים, שמא… הבגדים יחזרו לאופנה…
אך דא עקא, בשל אי השלכת בגדים ישנים, נוצר עומס בביתנו, עד כי לא ניתן לסגור, מזה שנים, את הדלתות של ארונות הקיר; השידות והמגירות ירדו מהמסילות ומתפרקות; חדר הספרייה הפך לחדר ארונות ולאחרונה, קבלתי דרישה לתשלום ארנונה מוגדלות, מאחר ולפי המידע שבידי העירייה, אני עושה שימוש בדירתי – לא לצרכי מגורים, אלא לצרכי מחסן.
גם דרכי הפרגון של האישה הפולנייה כלפי בעלה, משונות ביותר: ביום הולדתי האחרון, אישתי הפתיעה אותי ממש הפתעה גדולה!! הייתי בטוח, שהיא תארגן לי מסיבת הפתעה. היא לא אירגנה.. זה מאוד הפתיע אותי…
פעם אחרת, לפני שנים רבות, יצאתי לבדי לגרמניה, בענייני עבודה. לפני יציאתי לשדה התעופה, אמרה לי אשתי: “בענייני סקס בחו”ל, אני נותנת לך יד חופשית… ובלבד שזאת תהיה היד שלך…”
מה לעשות? הפולניות קנאיות…. לאחרונה, אשתי הגדישה את הסאה בקנאה שלה:
בזמן האחרון, אשתי מנהלת מלחמת חורמה כנגד הקריינית בג’י.פי.אס, שבאוטו שלי. אישתי לא מסוגלת להסתגל למחשבה שיש עוד אישה, שאומרת לי מה לעשות… כל פעם שהקריינית מדריכה אותי לאן לנסוע פולטת אשתי הערות כגון: “איזה מטומטמת. לאן היא לוקחת אותנו?!” או “אני מכירה דרך יותר קצרה”.
כן, זאת אשתי “הפולניה”.
אני חיי עם הפולנייה שלי – כמעט 40 שנים … עד 120…
יש לנו שלוש בנות ונכד.
לשמחתי, מחצית מהגנים של בנותיי – הם רומנים….
