מתוך ספר “השאלות והתשובות משאת בנימין”, אשר נכתב ברומנית על ידי בנימין אהרון סלניק, ניתן להסיק כי לפני כניסת האוסטרים לבוקובינה, השפה שהייתה שגורה בפי היהודים האשכנזים במולדובה בכלל ובצ’רנוביץ בפרט הייתה רומנית. כאמור, ב”נתיב הטטרי”, חלפו סוחרים מיהדות ספרד, על מנת לעסוק במסחר, ושפתם הייתה טורקית או יוונית.
במרוצת השנים החלה הרומנית לאבד ממעמדה בעיר.
בשל מגמות החילון בקרב שכבות היהודים המבוססות החלו רבים מהם לדבר גרמנית, השפה הרשמית של האימפריה האוסטרו-הונגרית.
היהודים שאפו לאמץ את הגרמנית כדי להשתלב בחיים הפוליטיים באימפריה.
במאה ה-18 החלה הגירה של יהודים מגליציה דוברי יידיש לבוקובינה, והם הביאו יחד איתם את שפתם. יהודי צ’רנוביץ דוברי היידיש נמנו, בדרך כלל, עם השכבות העניות בעיר.
בתקופת השלטון הרומני, כ-40% מיהודי בוקובינה ואף שיעור גבוה מכך בקרב יהודי צ’רנוביץ דיברו גרמנית כשפת אם, והיתר דיברו יידיש. בשל המגע הלשוני עם בני לאומים שונים אשר חיו אף הם בעיר, כגון: רומנים ואוקראינים, למדו יהודים רבים את שפתם.
“4 שפות הקיפו אותנו וחיו בתוכנו באיזו התאמה משונה, משלימות זו את זו.
אם דיברת גרמנית וחסרים היו לך מילה, צירוף או פתגם, נעזרת ביידיש או ברותנית. לשווא ניסו הוריי לשמור על טהרת הגרמנית.
מילים מן השפות שהקיפו אותנו זרמו אלינו באין משים. ארבע השפות יצרו יחד מעין שפה אחת, והיא עשירה בניואנסים, בניגודים, בהומור ובסאטירה.
בשפה זו היה מקום רב לתחושות, לדקויות הרגש, לדמיון ולזיכרון. היום השפות הללו אינן חיות בי עוד, אבל את שורשיהן אני מרגיש בתוכי. לפרקים די במילה אחת כדי להעלות בקסם מראות שלמים”.
(הסופר, אהרון אפלפלד שגדל בילדותו בצ’רנוביץ, מספר על בליל השפות בעיר)
הלהג המקובל בפי היהודים בצ’רנוביץ היה “גרמנית צ’רנוביצאית”, והוא דמה לבווארית גרמנית אוסטרית. היו מספר הבדלים בין הגרמנית הקלאסית לזו שדוברה על ידי יהודי צ’רנוביץ: למשל, במקום להשתמש בזמן עבר פשוט, כמקובל בגרמנית הקלאסית, השתמשו יהודי צ’רנוביץ דוברי הגרמנית בהווה מושלם, כנראה בהשפעת היידיש.
הגרמנית הצ’רנוביצאית נבדלה מהגרמנית שדיברו הגרמנים האתניים בבוקובינה, אשר דמתה יותר לשוואבית. להג זה של גרמנית דובר בשוואביה – אזור שהושפע מאוסטריה, וממנו הגיעו גרמנים רבים לבוקובינה לאחר כניסת הכוחות האוסטריים לאזור.
היהודים המשיכו לשוחח ביניהם בגרמנית וביידיש גם בתקופת השלטון הרומני, כיוון שאלו היו השפות שהיו שגורות בפיהם עד אז.
השלטון הרומני ניסה להגביל את הוראת השפות שאינן רומנית, והפך את הרומנית לשפת הלימוד בבתי הספר הממלכתיים בצ’רנוביץ. בשל כך ידעו צעירים יהודים רבים רומנית.
לאחר מלחמת העולם השנייה, עקב הרפטריאציה של יהודי צ’רנוביץ לתוך רומניה וההגירה היהודית הפנים-סובייטית לצ’רנוביץ, הפכה הרוסית לשפה בה דיברו רוב יהודי צ’רנוביץ, וזו גם השפה המדוברת על ידי מרבית יהודי העיר בראשית המאה העשרים ואחת.
(** מקור: ויקיפדיה)
