בסוף המאה ה- 19 קמו בפיאטרה-ניאמץ ארגונים ציוניים: סניף התנועה הקדם ציונית “ישוב ארץ ישראל”, שקמה ברומניה בראשית שנות ה- 80; אגודת “מוריה”, שיסדה ספרייה עברית; “עבודת אדמה” (1882), “אהבת ציון” (1882), ארגון נוער “אוליפנט”, ארגון צעירות “אצילות בית ישראל”; סניף של “חובבי ציון” (1894) נוסד בהשפעת התנועה מרוסיה; אגודת “צעירי ציון”, שקיימה קורסים בעברית ובתולדות ישראל; ב- 1897 נוסדה קבוצת הנוער “בני ציון יהודה הלוי” וכעבור שנה, אגודות “ד”ר קרל ליפא” ו”בנות ציון ד”ר הרצל”.
בקונגרס הציוני הראשון (1897) השתתף ציר מפיאטרה-ניאמץ, הרב ח.ל. לבל וב- 1906 נערכה בפיאטרה ניאמץ הועידה הארצית הציונית לתרבות.
אחרי מלחמת העולם הראשונה קיבלו היהודים אמנציפציה.
בפיאטרה-ניאמץ היו יהודים פעילים במפלגות רומניות, השתתפו מטעמן בבחירות וכיהנו במועצת העירייה. ב- 1931 התארגנה מפלגה יהודית משותפת לגורמים הלאומיים היהודיים, וזכתה במאות קולות בבחירות לפרלמנט.
כתבי עת ציונים שיצאו לאור בפיאטרה-נאמץ: “יזרעאל” (עבר ב- 1882 מיאסי) בעריכת אליעזר רוקח (שהגיע לרומניה מצפת), בטאון הוועד המרכזי של התנועה הציונית ברומניה; “די הופנונג” (התקווה, כתב עת ביידיש, הופיע זמן קצר); “המקיץ”, כתב עת עברי (מ- 1909). ב- 1912 ביקר בפיאטרה נחום סוקולוב וכינה אותה “ירושלים של רומניה”.
בין שתי מלחמות העולם היתה בפיאטרה-ניאמץ פעילות ציונית תוססת:
בנוסף להסתדרות הציונית שמנתה מאות חברים, פעלו גם אגודת “פועלי ציון” של בעלי מלאכה; ארגון בנות “שרון”; חוג ציוני של תלמידי תיכון (1919); לשכת “זרובבל” (1920) שיסדה את ועד “אחוזה” למען ישוב ארץ ישראל; “מכבי” (1921), ארגון ספורט, חברה ותרבות, תנועות הנוער החלוציות “השומר הצעיר”, “הנוער הציוני”, ו”בית”ר”.
בוגרי תנועות הנוער יצאו להכשרה, וב- 1928 עלה לישראל החלוץ הראשון מפיאטרה-ניאמץ.
ב- 1932 יצא לאור בפיאטרה-נאמץ (לראשונה ברומניה), מילון עברי- רומני-עברי מאת בן העיר מנדל פ. מנדל, שעלה לישראל ופרסם בה חוברת לשון ודקדוק עברי עבור עולי רומניה.
שני מנהיגים ציונים בולטים יצאו מפיאטרה-ניאמץ: הסופר אברהם לייב זיסו היה מנהיג ציוני בתקופת השואה. אחרי המלחמה, בתקופת המשטר הקומוניסטי, היה אסיר ציון, עלה לישראל ונפטר בה; מישו וייסמן (מיכאל עמיר), נשיא ההסתדרות הציונית ברומניה, היה ציר בפרלמנט הרומני וחבר השרות הדיפלומטי הישראלי אחרי עלייתו.
אישים ילידי פיאטרה-ניאמץ, ופועלם:
יוסף קאופמן כתב מונוגרפיות על קהילות יהודיות ברומניה; ד”ר מ. א. הלוי היה היסטוריון של יהודי רומניה; אויגן רלגיס (Eugen Relgis), היה סופר, הומניסט ואיש מדע; היינריך שטרייטמן, סופר ועתונאי; ה. סניאלביץ, מבקר ספרותי.
תנועות הנוער החלוציות, השומר הצעיר, בית”ר, הנוער הציוני, גורדוניה, דרור, ובני עקיבא יצאו מן המחתרת וחידשו את פעילותן בגלוי.
גם “מכבי” חידש את הפעילות הספורטיבית והתרבותית והקים ספריה ותזמורת. במסגרת תנופת הפעילות הציונית הגיעו שליחים מישראל, וסייעו בהקמתם של קיבוצי הכשרה בפיאטרה-ניאמץ ובסביבה, עבור חלוצי האזור, שרובם היו עובדי תעשייה.
היהודים הלא-ציוניים הקימו את “הוועד הדמוקרטי היהודי” (Comitetul Democratic Evreesc), יציר המפלגה הקומוניסטית בדומה ל”יבסקציה” בברית המועצות.
בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה, הייתה הפעילות הציונית בעיר בלתי חוקית.
ב- 1948 השלטונות דרשו במפגיע שהתנועה הציונית תתפרק מרצון.
חברי תנועות הנוער במועדוניהם והחלוצים בסניפי ההכשרה התנגדו בכח, אך ללא הצלחה.
ב- 1949 אסר צו של השלטון הקומוניסטי כל פעילות ציונית, ומנהיגי ההסתדרות הציונית ותנועות הנוער נאסרו.
