נולד בשנת 1908 במרמורש שברומניה ולמד בחדר ובישיבה. בהיותו בן 19
עבר לאנטוורפן – שם התגורר כעשר שנים. בתקופה זו עבד כמתלמד
במקצועות החיתוך והביקוע, כשהוא חי, רוב הזמן, מן היד אל הפה. תחילה
בסיוע המשפחה ולאחר מכן כחותך בשעות הלילה, לאחר סיום יום העבודה
כמתלמד בביקוע.
בשנת 1932 , בתקופת המכבייה, נסע לארץ ישראל כתייר. בשנת 1935 , שוב
הגיע לארץ ורכש חלקת אדמה ליד קלקיליה במגמה להיות חקלאי, לאחר
שהובטח לו, כי במקום עומד לקום יישוב חדש. עם שובו לארץ בשנת 1936
התברר, כי התכנית להקמת היישוב לא תצא אל הפועל. למוד אכזבה שינה
את תוכניותיו. הוא שב לאנטוורפן, וניסה להצטרף לקואופרטיב שעמד להקים
בארץ תעשיית יהלומים. תכניות הקואופרטיב לא נראו בעיניו, והוא פרש.
בשנת 1937 עלה סופית, והביא עמו ציוד לעיבוד יהלומים. כדי להכשיר עצמו
לעלייה למד להפעיל את כל המכונות הדרושות לעיבוד יהלומים. בן דודו,
צבי רוזנברג, הציע לו שישתף אותו בתעשיית היהלומים, ויחד הקימו את
המפעל הראשון לייצור יהלומים בפתח תקווה, בחדרון קטן שבבית המגורים
של רוזנברג. במקביל לעבודתם החלו להכשיר תלמידים.
ב 1939- הציע עובד בן-עמי לבני הדודים לעבור לנתניה. הם הקימו בית
חרושת בשותפות עם מנדל מורגנשטיין, אולם ברגע האחרון יצא אשר דסקל
מהשותפות. מאוחר יותר קיבל גם הוא מגרש בנתניה, ובעזרת מאתיים
ושישים לירות שלווה מבנק אנגלו פלשתין )לימים – בל”ל(, בנה את מפעל
‘אבן היסוד’. המפעל גדל במהירות, ועד 1946 הועסקו בו למעלה ממאתיים
עובדים. בימי המשבר, ב 1946- נסגר המפעל. לאחר קום המדינה בנה אשר
דסקל מפעל בבני ברק ורכש מפעל בקריית מלאכי ולאחר מכן – באשקלון.
עד 1987 עבדו במפעליו כשבעים וחמישה לוטשים.
אשר דסקל קיבל את התואר: יקיר תעשיית היהלומים בשנת 1989 . שנה
לאחר מכן, ב 1990- , הלך לעולמו.
