מידע כללי על העיר

סָאטוּ מָארֶה (ברומנית נכתב: Satu Mare , ביידיש: סאטמר) היא עיר במערבה של רומניה באזור טרנסילבניה הצפונית, השוכנת על גדות נהר סומש, קרוב מאוד לגבול עם הונגריה ומשמשת כעיר הבירה של מחוז סאטו מארה.

האזכור הראשון של שם העיר הוא בכרוניקה ‘גסטה הונגרורום מן המאה ה – 13 – שם מצוין מבצר זוטמר (Castrum Zotmar).

בשנת 1925 ניתן לעיר שם רומני בעל צליל דומה Satu Mare  שפירושו: הכפר הגדול. קודם לכן, היה מקובל השם ההונגרי Szatmár בתעתיק לרומנית  Sătmar .

 

חשיבותה של העיר הייתה קשורה להובלה ולמסחר של מלח.
בשל היתרונות הכלכליים והמסחריים שהחלו במאה ה-13, הפכה סאטו מארה למרכז כלכלי חשוב.

החל למן המאה ה – 13, הייתה העיר במעמד של “עיר חופשית” בממלכת הונגריה. במהלך המאה ה – 15 עבר השלטון על העיר מיד ליד במסגרת נסיכות טרנסילבניה עד שלבסוף, השתלט בית באטורי על המצודה ב-1526 והסיט את מימיו של נהר הסומש כדי להגן על החלק הדרומי של המצודה.
כך, נשאר המבצר על אי המקושר לדרכים הראשיות על ידי שלושה גשרים מעל הסומש. ב-1562 הותקפה המצודה על ידי צבאות עות’מאנים בראשות פרגלי איברהים פאשה מבודה ופאשה מאלוצי מטימישוארה.
בהמשך צר עליה צבא ממלכת הבסבורג והביאו את הצבאות הטרנסילבניים הנמלטים להעלותה באש. הגנרל האוסטרי, לזר שוונדי, הורה לבנות את המצודה מחדש לפי תוכניות של האדריכל האיטלקי, אוטאביו בלדיגרה.
המבנה החדש כלל מערכת ביצורים איטלקית, והיה בצורת מחומש עם חמישה מגדלים. לאחר תקופה נוספת של חילופי שלטון, התייצב השלטון העות’מאני החל מ-1661. תחת שלטון זה נקראה העיר סוקמר.
שלטון העות’מאנים התקיים עד 1691, כאשר ההבסבורגים כבשו את העיר מחדש במהלך מלחמת האימפריה העותומאנית.

בשנת 1711 נחתם בעיר הסכם סאטמר שהביא לסיום המרד ההונגרי בהנהגת נסיך טרנסילבניה, פרנץ ראקוצי. המדינה ההונגרית קצרת הימים חדלה להתקיים וטרנסילבניה הייתה לחלק מן האימפריה האוסטרית.

במאה ה-18 החל עיור אינטנסיבי; כמה מבנים שרדו מאותה תקופה, כולל בית העירייה הישן, הפונדק, הצריפים, הכנסייה היוונית הקתולית והכנסייה הרפורמית.

ב-1804 הוקמה בעיר דיוקסיה קתולית. ב-1823 הוקמה ועדת השיטור של העיר כדי לכוון את השלטון המקומי.
ב-1844 הואצה פעילות סלילת הכבישים, ומפעלי התעשייה הראשונים בעיירה נפתחו, כולל טחנת הקיטור, בתי חרושת ללבנים, רהיטי עץ, צדפים ורהיטים ובית הזיקוק. בגלל מיקומה, העיר הייתה לצומת חשוב של מסילות ברזל.

החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19, העיר עברה שינויים כלכליים וחברתיים-תרבותיים גדולים. החברות הגדולות שהיו בעיר שגשגו בתקופה זו, והעיר השקיעה רבות בתשתיות תקשורת, בתי ספר, בתי חולים, עבודות ציבוריות וגנים ציבוריים.

לאחר התמוטטות האימפריה האוסטרו-הונגרית בסוף מלחה”ע הראשונה, כבשו כוחות רומניה את העיר במהלך המתקפה שלהם ב-15 באפריל 1919 והסכם טריאנון העביר את אזור טרנסילבניה, ובתוכו העיר שנקראה עד אז סאטמאר-נמטי, מהונגריה אל רומניה. מאז היא ידועה בשמה הרומני: סאטו מארה.

ב-1929 הוקמת לשכת המסחר והתעשייה, כמו גם שוק המניות והסחורות, עם 25 חברות מסחריות ו-75 חברות תעשייה וייצור כחברים. ב-1930 היו בה כבר 33 בנקים.

ב-1940, כתוצאה מתכתיב וינה, הועברו שוב שטחי צפון טרנסילבניה, כולל סאטו מארה, להונגריה.
באוקטובר 1944 נכבשה העיר על ידי הצבא האדום ולאחר 1945, העיר הפכה שוב לחלק מרומניה.
זמן קצר לאחר מכן, עלה לשלטון המשטר הקומוניסטי ברומניה שנמשך עד מהפכת 1989.

במרשם האוכלוסין האחרון נאמד מס’ תושביה בכ – 115,142 איש ואישה.

גלריית תמונות

סרטוני וידאו