Logo_Heb_press1

 

ההיסטוריה של יהדות רומניה בת מאות השנים, הינה היסטוריה של יצירה תרבותית, מדעית, קהילתית, הנהגתית ודתית עשירה ברומניה ובארץ ישראל ושל תרומה אדירה לציונות ולמדינת ישראל.
זוהי היסטוריה של הישגים ושל טרגדיות, של שואה במלחמת העולם השנייה ושל תקומה והצלחה במדינת ישראל המתפתחת - החל משלב הציונות המעשית ועד היום – עת בה 40 מחתני וכלות פרס ישראל הם ממוצא רומני וזהו רק חלק מההוכחה הניצחת להישגים שלנו.
התפקיד שארגון א.מ.י.ר. לקח על עצמו הוא להנציח את המורשת של הקהילה המפוארת בראייה לטווח ארוך ע"י בניית מוזיאון להיסטוריה של יהדות רומניה בראש פינה, ולהדגיש את תרומת העלייה הרומנית למדינת ישראל באמצעות מגוון פעילויות, שיתופי פעולה, יוזמות, וכינוסים חשובים.
אתר א.מ.י.ר. מהווה עבורנו כלי ליצירת הקשר ההדדי בין העשייה שלנו לבין הציבור הרחב ובכללו - קהילת יוצאי רומניה בישראל, יהודי רומניה בארץ המקור והיהודים יוצאי רומניה ברחבי העולם למטרת שימור הסיפור המיוחד והמרגש של יהדות רומניה.
בברכה
מיכה חריש, יו"ר



ארגון א.מ.י.ר. אבל על מותו של האלוף (במיל') מנדי מרון ז"ל

ארגון א.מ.י.ר. מרכין ראש ואבל עם מותו של מנדי מרון - אחד מהאישים היקרים לארגון שהיה פעיל עוד מימי ההקמה של א.מ.י.ר. והאמין בפעילות החשובה שלנו ובהקמתו של המוזיאון ליהדות רומניה בראש פינה.

מנדי (מנחם) נולד בעיר קלוז' בשנת 1928 לשושנה ומרדכי מרקוביץ' שעסקו במסחר. בגיל נעוריו הרגיש היטב את מלחמת העולם השנייה עליה סיפר כי עבר 'בשולי' השואה. החלק בו התגוררו נשאר ברומניה בעוד חלק אחר מחבל טרנסילבניה הועבר לשליטת הונגריה. יום אחד מצאה משפחתואת עצמה כי היא מתגוררת 5 ק"מ מהגבול החדש. מרבית קרוביהם היו, לרוע המזל, בחלק שהועבר להונגריה וניספו בשואה. גם הוריו רצו לעבור עם חמשת ילדיהם, שמנדי היה הבכור שבהם וסבתו לחלק ההונגרי וניתנו להם שבועיים לעשות זאת בטרם סגירת הגבול. הם כבר היו על מזוודות ולמזלם לא הספיקו וכך ניצלו חייהם. את שנות המלחמה העבירו כולם ביחד בחלק הרומני כשכל מוסדות הקהילה עבדו כסדרם, כולל בתי הספר.

בגיל 17 עלה לארץ ישראל לבדו (כראשון מבני משפחתו שעלתה בהמשך) ועיברת את שם משפחתו למרון. הוא עלה במסגרת תנועת 'גורדוניה' היישר לקבוץ רמת יוחנן כאשר הקבוצה עימה הגיע מנתה 200 חברים צעירים ונמרצים שבאו ליישב את הארץ ולבנות בה חיים חדשים. הוא הפך לחבר הכשרה בקיבוצים: רמת יוחנן ומצובה והיה בין מקימי קיבוץ צאלים שבנגב. החל משנת 1947 ועד קום המדינה שימש כמפקד אזור בארגון 'ההגנה'. עם הקמת צה"ל, התגייס והחל שירות של 36 שנים במהלכם לקח חלק פעיל בחמש מלחמות.

בינתיים, נשא לאישה בשנת 1951 את אידה, צברית תל אביבית חניכת 'השומר הצעיר' שהכיר בסוף מלחמת השחרור, ושהייתה בת 19 בלבד כשעמדה תחת החופה. באותה השנה נשלח מרון לעמק הלואר שבצרפת, ללימודים בבית הספר הצרפתי לשריון למשך שנה.

במלחמת העצמאות שימש כמפקד מחלקה בגדוד השמיני בחטיבת הנגב. מינוי חירום לקצין שריון ראשי במלחמת ששת הימים, היה לסגן מפקד הכוחות המשוריינים בסיני, ראש מטה פיקוד הדרום וראש פרויקט פיתוח טנק המרכבה.. בשנת 1958 התמנה לראש לשכת הרמטכ"ל, חיים לסקוב - תקופה אותה הגדיר כהכי מכוננת בחיי אדם צעיר. הרגיש כיצד עלה לפתע לשיא השיאים, ללב העשייה של המדינה, עם חשיפה ישירה לכל תכתובת משרד החוץ, שירותי הביטחון וחילות צה"ל . היה גם למפקד חטיבה 520,  מפקד המכללה לביטחון לאומי שנמנה אף על מקימיה, ראש מחלקת ההדרכה במטכ"ל ומפקד אוגדה משוריינת .

את השכלתו רכש משך 4 שנים בטכניון בחיפה והוא בעל תואר מהנדס תעשייה וניהול ובוגר קורסים צבאיים גם באנגליה.

בתחילת שנות ה-70, במקביל לתפקידיו בצבא, למד לתואר שני במנהל עסקים, תעשייה וניהול אך לא הספיק להגיש את התזה בשל פריצתה של מלחמת יום הכיפורים בה פיקד על אוגדה 440, אוגדת כוחות מילואים משימתית שהקימה בסיני קו הגנה שני ובהמשך התמקמה מול הארמייה המצרית השלישית בגיזרה הדרומית שלה. בתום המלחמה פיקד על עוצבת המפץ.

בשנים האחרונות לשירותו הצבאי שימש כנספח צה"ל בארה"ב. כשם ששנים קודם לכן היה מעורב ואף שימש ראש פרויקט פיתוח טנק המרכבה, ה'בייבי' של האלוף טליק, כך בעת שהותו בוושינגטון היה חשוף לפרויקט הלביא – 'הבייבי' של משה ארנס ששימש באותם הימים כשגריר ישראל בארה"ב.

בשנת 1983 התמנה למנכ"ל משרד הביטחון ועם סיום תפקיד זה מונה לחבר דירקטוריון הבנק הבינלאומי הראשון, ומינכ"ל את חברת איפטיק מנדן בע"מ שעסקה במכירת ציוד למשרד הפנים עבור המשטרה הרומנית ושירותי הביטחון. מרון ייעץ לחברות אמריקניות כמו: סלומון ברדרס, מקדונל דאגלאס ונורם - גז טבעי, והיה לדירקטור בחברות אלוטק בע"מ, מגל מערכות אבטחה בע"מ, אורדן תעשיות בע"מ, אינטרגמא השקעות בע"מ, פז שמנים וכימיקלים בע"מ וקבוצת מכשירי תנועה. היה גם חבר הנהלה בעמותת 'יד השיריון' וחבר ב'קריטטה',

בשנת 1987 נפטרה אידה – עימה הביא 2 ילדים (הבת זוהר והבן רן) כשהיא בת 55.

תקופה קצרה לאחר מכן הכיר את עדה והם עברו להתגורר בגבעתיים. הם חולקים 5 ילדים, שלושה שלה ושניים שלו, 15 נכדים ו-5 נינים.

מנדי מרון היה ציוני בנשמה שהדגיש תמיד ש"גדל בצה"ל" ושהחוויה המכוננת בחייו הייתה הקמת מדינת ישראל והתפתחות צה"ל.

את יהדות רומניה החשיב כיהדות תוססת וחרוצה שהייתה חלוצה בציונות המעשית.

הוא סלד מכל גילויי הגזענות והמשיחיות ואהב בכל מאודו ספורט, ברידג' והומור ראוי.

יהי זכרו ברוך !