ב-1930 חיו בדורוחוי 5,820 יהודים. במלחמת-העולם השנייה סבלו יהודי דורוחוי יותר מיהודי ‘רומניה הישנה’ (בגבולותיה שמלפני 1918), וזאת בגלל קרבתה של דורוחוי לגבול החדש עם ברית-המועצות שנקבע עם סיפוח בוקובינה הצפונית בידי הסובייטים בסוף יוני 1940 ,וכן בגלל היותה מרכז יהודי בצפון מולדביה.
ב-1 ביולי 1940 נערכו בדורוחוי הפרעות הראשונות ברומניה, כשירתה יחידה צבאית שנסוגה מבוקובינה בעשרות חיילים יהודים בשורותיה ורצחה יהודים תושבי דורוחוי, ביניהם נשים וילדים. כ-200 יהודים נהרגו.
המיוחד בפרעות בדורוחוי, נוסף על היותן הראשונות ברומניה, היה בכך שהן נערכו לפני שנכרתה הברית בין רומניה לגרמניה הנאצית ולפני שדרכה רגלו של חייל גרמני על אדמת רומניה.
עם הצטרפותה של רומניה לפלישת הגרמנים לברית-המועצות ביוני 1941 גאה גל חדש של רדיפות. לדורוחוי גורשו היהודים יושבי העיירות הסמוכות, סאוון Saveni ,, דאראבאן Darabani , מיחאילן Mihaileni ורדאוץ Radauti .
300 יהודים מדורוחוי, ובראשם מנהיגי הקהילה, נשלחו למחנות מעצר במערב רומניה, רובם לטירגו-זיאו Jiu-Tirgu , כחשודים בקומוניזם.
יהודי דורוחוי חוייבו לענוד טלאי צהוב.
בסוף אוגוסט ובתחילת ספטמבר 1941 הובאו לדורוחוי כ – 2,000 גברים יהודים מהמחוז, והוחזרו 300 היהודים שנשלחו למחנות במערב רומניה. כל יהודי דורוחוי אולצו לתרום למלווה המלחמה.
ב-5 בנובמבר 1941 מסרו השלטונות לראשי הקהילה שהוצא צו לגרש את היהודים מדורוחוי. לשם כך צורף מחוז דורוחוי מבחינה מנהלית לבוקובינה, שיהודיה גורשו לטרנסניסטריה. למעשה, באה הפקודה מבוקרשט במסגרת התוכנית לדלל את האוכלוסייה היהודית בצפון מולדובה.
היהודים נאלצו ‘למכור’ את רכושם לבנק הלאומי הרומני, ושכניהם הרומנים בזזו את בתיהם.
ב-7 בנובמבר 1941 גורשו יהודי דאראבאן ורדאוץ.
למחרת, ב-8 בנובמבר – יהודי סאוון ומיהילן, וב-12 בנובמבר החל גירוש יהודי דורוחוי.
450 יהודים ששילמו שוחד קיבלו אישורים המתירים להם להישאר בדורוחוי, בתור חיוניים מבחינה כלכלית, אך חלקם הצטרף ל – 8,000 היהודים שגורשו מדורוחוי וסביבתה בשני משלוחים, לפי שלא רצו להיפרד מבני משפחותיהם שלא נכללו בהיתרי הישיבה בדורוחוי.
רבים מהמגורשים מתו ברכבות, לפני שחצו את הדניסטר.
במשפחות רבות גורשו רק הנשים והילדים, ואילו הגברים נשארו במחנות עבודה ברומניה.
הנהלת הקהילה שהוקמה מבין היהודים שלא גורשו וראשי יהדות רומניה עשו מאמצים רבים שמחוז דורוחוי יכלל שוב ב’רומניה הישנה’, כדי שאפשר יהיה לדרוש את החזרת המגורשים.
עם התקדמות הצבא הסובייטי ניתן האישור לכך.
משלחת של הוועדה האוטונומית לעזרה יצאה לטרנסניסטריה להחזיר את המגורשים, ובסוף דצמבר 1943 חזרו לדורוחוי 6,350 יהודים, מתוך 10,368 המגורשים מן המחוז, וכן, 2,000 מתוך 3,470 ממגורשי העיר דורוחוי.
השלטונות המקומיים התנכלו למגורשים ורדפו אותם עד שחרור העיר בידי הצבא האדום באפריל 1944.
(מקור: בית הספר המרכזי להוראת השואה – יד ושם)
