ד”ר מאיר אבנר

ד"ר מאיר אבנר – 1872-1955

ד”ר מאיר אבנר, מנהיג ויו”ר ההסתדרות הציונית הארצית בבוקובינה בכל התקופה שבין שתי מלחמות העולם ייצג את ציוני בוקובינה ורומניה כולה, דרך פעילותו כסנאטור בבית העליון, כציר בבית הנבחרים הרומני (בפרלמנט), כיו”ר ‘מפלגת האחדות היהודית’, כיו”ר ‘המפלגה הלאומית היהודית’ וכמובן בכתיבתו בעיתון שייסד וערך “האוסטיידישה צייטונג” בשפה הגרמנית (1919-1937).

אבנר נישבה ברעיון הציוני כבר בעת לימודיו באוניברסיטה ונימנה על הגרעין שייסד בשנת 1891 את “חשמוניאה” אגודת הסטודנטים הציונית הראשונה בצ’רנוביץ וב -1897 נשלח בראש משלחת סטודנטים להשתתף בקונגרס הציוני הראשון בהנהגת תיאודור הרצל.

אבנר זכה להיות נוכח בהגשמת חזון הרצל ושליחות חייו, בטקס ההכרזה על הקמת מדינת ישראל על ידי דוד בן גוריון בשנת 1948.  

מאיר אבנר וד”ר שליט היו היו שני הנציגים היחידים בטקס שהיו צירי הקונגרס הציוני הראשון וזכו  להשתתף בטקס הכרזת המדינה.

רקע כללי והיסטורי

בוקובינה, במשמעותה הסלאבי – ארץ האשור, מפוצלת כיום בין רומניה לאוקראינה והפכה למעין מיתוס בתקופת קיסרות בית האבסבורג  (1774-1918) כמייצגת את התפיסה העל-לאומית.

בתקופה זו חיו בה בהרמוניה חמישה מיעוטים לאומיים: הרומנים, האוקראינים (רותנים) הגרמנים, הפולנים, והיהודים. מיתוס זה קרס בעשרים שנות השלטון הרומני בבוקובינה בין שתי מלחמות העולם ( 1918-1940).

תקופת הזוהר של יהודי בוקובינה שנמשכה לאורך 70 שנה, החלה בשנת 1848 עם הכרזת החוקה בקיסרות שהעניקה שוויון זכויות לכל תושביה, ובהמשך תחת שלטון ישיר של אוסטריה (כשהוקמה הקיסרות האוסטרו הונגרית בשנת 1867, תקופת שלטון הקיסר האוסטרי פרנץ יוזף). הקיסרות האוסטרו הונגרית פעלה ללכד את כל הלאומים באמצעות התרבות והשפה הגרמנית וכאן החלה ההתעוררות הלאומית הציונית שלא נבעה ממצוקה כי אם בצורך להשיג הכרה בלאום היהודי .

הרקע המשפחתי של ד”ר מאיר אבנר

מאיר אבנר נולד בצ’רנוביץ – בוקובינה ב-1872 ונפטר בתל אביב בשנת 1955.
בנם של יעקב אבנר ומכלה אבנר (לבית  פרנקל) אח לעוד 7 אחים ואחיות.
אביו יעקב אבנר הושפע מרעיונות החסידות וההשכלה. סבו יוסף רובינזון – אבנר עבד בבית דפוס בצ’רנוביץ – שם הדפיס ספרים ברוסית ועברית וזכה על עבודתו  זו לקבל מהקיסר פרנץ יוזף אות הצטיינות.

מאיר אבנר זכה לחינוך יהודי מסורתי, התעניין בהיסטוריה ופילוסופיה וכנער למד תנ”ך ותלמוד, (הסבא רבא היה רב) אך במקביל למד בגימנסיה הכללית – שם ספג את יסודות הסאטירה הפוליטית ששימשה אותו יותר מאוחר כנשק אינטלקטואלי; את לימודי המשפטים סיים באוניברסיטת צ’רנוביץ ועסק בעריכת דין גם בשנים הסוערות של פעילותו המדינית. 
עוד כתלמיד נחשף למתח המובנה שבין היהדות לסביבת התרבות הגרמנית כאשר נתקל  בטקסט שהתייחס ליהודים במלים קשות, וזה היה רגע מזעזע עבורו שממנו צמח מנהיג הלוחם למען עמו תוך שהוא סובר שציונות ללא יהדות אין לה זכות קיום.

את אשתו, אדלה אבנר (לבית טרייסטר) נשא לאישה בשנת 1899. נולדו להם 2 בנות ובן; אלמה אבנר- מנצ’ר ניספתה בטרנסניסטריה עם בעלה ארווין ובנם אריאל;  נטלי אבנר- קרמניצר עלתה ארצה בשנת 1950 עם בעלה עו”ד ד”ר לוציוס קרמניצר (ללא ילדים) וד”ר יוסף אבנר עלה ארצה עוד בשנת 1934, נשא לאשה את ברונקה אבנר (לבית אייזנברג), נולדה להם בת.

 תחילת הפעילות הציונית: אגודת הסטודנטים– “חשמוניאה” ( חשמונאים)

 ב – 14 ליולי 1891 נוסדה בהשראת אגודת “קדימה” הווינאית, אגודת הסטודנטים הציונים הלאומיים בצ’רנוביץ תחת השם: “חשמוניאה” בראשות מאיר אבנר ביחד עם חבריו יצחק שמיר, יוסף בירר (חלוץ הנחלת השפה העברית בצ’רנוביץ), שלמה קאסנר ופיליפ מנצ’ל (מייסד השבועון הציוני הראשון בבוקובינה בשפה הגרמנית -ההד היהודי).

לקונגרס הציוני הראשון (באזל 1897) נשלחו מבוקובינה -מאיר אבנר, יצחק שמיר וליאון פיקר.  מאיר אבנר נשא שם נאום שהתמקד במצב יהודי בוקובינה.
“חשמוניאה” התמקדה במאבק נגד ההתבוללות, חיזוק ההכרה הלאומית היהודית וניהלה מלחמות נגד אגודות הסטודנטים האנטישמיות. את החוברת הראשונה שלהם בשם: “נגד ההתבוללות היהודית” פתח מאמר של מאיר אבנר נגד היטמעות היהודים בתרבות הגרמנית ששלטה שם.

בעקבות “חשמוניאה”, נוסדו בצ’רנוביץ חמש אגודות סטודנטים נוספות, ביניהן: אגודת “אמונה” שהוציאו לאור את הכתבים הציוניים של ליאון קלנר ונתן בירנבוים אשר התמקדו יותר בצד הארגוני של ההסתדרות הציונית, בעוד מאיר אבנר, ראש “חשמוניאה”, התמקד בפעילות המדינית.

 המדיניות הלאומית הריאלית – של  ד”ר מאיר אבנר:

מאיר אבנר צידד ב”מדיניות ריאלית” שתקדם את האינטרסים היהודיים החיוניים הן בפרלמנט הקיסרי ההאבסבורגי, הן בפרלמנטים של כל חבל של “רומניה הגדולה” והן בכל מוסדות הייצוג האחרים.
משנת 1900 הקדיש מאיר אבנר את עיקר פעילותו וכתיבתו לביסוס “המדיניות הריאלית”  שלו ולהנחת יסודות למדיניות הלאומית – הציונית, ולכן נעדר מהקונגרסים הרביעי, החמישי והשישי, אך השתתף בכל שאר הקונגרסים עד יום מותו  במדינת ישראל בשנת 1955.

היה זה דווקא פיליפ מנצ’ל, נציג בוקובינה בקונגרס השישי ‘קונגרס אוגנדה’ (1903), אשר צידד בבדיקת היתכנות להקים מדינה יהודית דווקא באפריקה.

במספר מאמרים משנת 1901, שהיוו התכתבות בין אבנר למנצ’ל ופורסמו בביטאון התנועה הציונית העולמית, “העולם” ( Die Welt), באו לידי ביטוי חילוקי הדעות האידיולוגיים בין השניים.

אבנר התמסר לא רק להגנה על שוויון הזכויות האישי והאזרחי של היהודים כפרטים, כי אם נתן דעתו לזכויותיהם בתור קבוצה כמיעוט לאומי וטען כי עליהם לנהל “מדיניות יהודית” גם בתפוצות במקביל לפעילותם למען בניין ארץ ישראל.
הוא דבק באמונתו זו במשך ארבעים שנות פעילותו הציונית בגולה ולמעשה, עיצב את אופיה של הפעילות המדינית שניהלה הנהגת ציוני בוקובינה.

בשנת 1901 נבחר ליאון קלנר -מעוזריו הקרובים של הרצל בראשית ימי ההסתדרות הציונית העולמית ליו”ר ההסתדרות הציונית בבוקובינה – אבנר וטאובס נבחרו לסגניו.

“מועצת העם היהודי” בראשות ליאון קלנר ומאיר אבנר קמה בשנת 1911 וזאת בעקבות החלטת הועידה המחוזית של ציוני בוקובינה לארגן בחירות כלליות למועצה ולקבל את  גישת “המדיניות הריאלית” של אבנר. השניים אף הוציאו במשך תקופה קצרה שבועון בשם זהה.

פעילות במהלך מלחמת העולם ה-1  (1914-1918):

בתקופת מלחמת העולם ה-1 גויסו מירב פעילי התנועה הציונית לצבא הקיסרי וחלקם אף  נהרגו.

מאיר אבנר ופיליפ מנצ’ל הוגלו לסיביר עם הכיבוש הרוסי בהיותם שני הפעילים הציונים הראשיים וזאת בעקבות המדיניות האנטישמית המוצהרת של הממשלה הרוסית –  השניים שוחררו רק בשנת 1917;

הצהרת בלפור מה-2 בנובמבר 1917 למען “הקמת בית יהודי לעם היהודי בארץ ישראל” עוררה מחדש את התקוות בקרב התנועה הציונית העולמית ועם חידוש השלטון ההאבסבורגי במרץ 1918, חודשה הפעילות הציונית בבוקובינה בהנהגת אבנר ועוזרו , תיאודור וייסלברגר (קלנר, טאובס ומנצ’ל השתקעו  עם סיום המלחמה באוסטריה)

פעילות עם סיום מלחמת העולם ה-1 :

“המועצה הלאומית היהודית” הוקמה בשנת 1918 ע”י מאיר אבנר ויעקב פיסטינר ובמסגרת זו פעלה ההסתדרות הציונית ברומניה בשנים הראשונות לאחר מיזוג בוקובינה עם רומניה. בתחילה הצטרף לפעילותם גם בנו שטראוכר -יריבו האידאולוגי של אבנר אך במהרה נפרדו דרכיהם סופית.
בפועל הורכבו מוסדות המועצה בראשות אבנר מנהיג הציונים, ופיסטינר מנהיג הסוציאליסטים היהודים רק בנובמבר 1918 – יום אחד בלבד לפני כניסת הצבא הרומני לצ’רנוביץ.

בשנת הפעילות היחידה (נוב’ 1918 – דצמ’ 1919) של המועצה, עד שפורקה על ידי השלטונות הרומנים, הדגישה המועצה בפני הממשל הרומני  (פלונדור ובהמשך ניסטור) שהיא דורשת שיובטח ליהודי בוקובינה וליהודי שאר חבלי השטחים שסופחו לרומניה, שוויון זכויות פוליטי ואזרחי כמיעוט לאומי;
המועצה פעלה אצל השלטונות למניעת פרעות, להתרת שיבת פליטים  ולהשתתפות בוועדות שנועדו להכין את חוקי היסוד למיזוג בוקובינה עם רומניה. כמו כן, השתתפה המועצה בוועדות לצורך הכנת חוק הבחירות שהתקיימו באוק’ 1919 אך בסופו של דבר החליטה המועצה להחרים את הבחירות של הממשל הרומני החדש.

ליו”ר ההסתדרות הציונית בבוקובינה נבחר מאיר אבנר בוועידה הציונית המחוזית הראשונה לאחר מלחמת העולם ה-1  בסוף אוקטובר 1919; אבנר מילא תפקיד זה ברציפות בין שתי מלחמות העולם עד עלייתו ארצה ב-1940.
אבנר התמקד בפעילות המדינית – ציונית וחברי ההנהלה קינסברונר ווייסלברגר נשאו בעול המערך הארגוני.

באפריל 1919 החל אבנר להוציא את העיתון הציוני בשפה הגרמנית, עיתון יהדות מזרח אירופה Ostjudische Zeitung:  כעורך העיתון הוא ייצג במאמריו באמצעות שופר זה את עמדתו הלוחמנית כנגד האנטישמיות, בעד זכויות למיעוט היהודי, הכרה בחזון הציוני והכרה בלאום היהודי. (העיתון  ניסגר בדצמבר 1937 בצו הממשלה האנטישמית של גוגה- קוזה).
בבחירות לקונגרס הציוני העולמי ה-12( קרלסבד 1921) נבחרו  כנציגי בוקובינה –  מאיר אבנר, הרב  יעקב הופמן, ומנפרד רייפר. לאחר מכן קיבל מאיר אבנר מעמד של חבר קבוע בוועד הפועל הציוני עד סוף ימיו.

“מפלגת האחדות היהודית” והפעילות בפרלמנט ובסנט

בשנים 1923- 1924 גברה האנטישמיות ב’רומניה הגדולה’ עקב תהליך הרומניזציה בשטחים המסופחים – (בוקובינה, בסרביה,טרנסילבניה) ונוצר איום על שוויון הזכויות למיעוט היהודי.

הוחלט שהסתדרות ציוני בוקובינה תתרכז רק בפעילות הציונית, ותהיה הפרדה בין הפעילות הציונית  לבניין ארץ ישראל, לבין המדיניות הפנים ארצית להגנה על הזכויות האזרחיות של היהודים כמיעוט לאומי.
“מפלגת האחדות היהודית” קמה למימוש מדיניות זו בראשות מאיר אבנר – ולשם כך התאחדו ציוני בוקובינה יחד עם קבוצת ברנרד פלמינגר (שהתפלגה  מקבוצת שטראוכר) כדי לאחד את יהודי  כל חבלי רומניה לנושאי מדיניות פנים והגנה על זכויות הפרט.

לפרלמנט הרומני – נבחר מאיר אבנר לראשונה בשנת 1926 בעקבות הסכם בחירות עם מפלגת העם הרומנית, אך במקביל לא זנח את משימותיו האחרות והמשיך לכהן גם כראש ההסתדרות הציונית, לעמוד בראש נציגותה בקונגרס הציוני העולמי, לפעול כראש ‘מפלגת האחדות היהודית’, לערוך ולכתוב עבור העיתון שייסד, ולכהן גם כראש ההנהלה הממונה על הקהילה בצ’רנוביץ יחד עם פלמינגר במשך 14 חודשים עד חילופי השלטון.

רצח הסטודנט היהודי, דוד פאליק, ב-1926 על מדרגות בית המשפט בעקבות הפגנה של סטודנטים יהודים על קשיים בקבלה ללימודים גבוהים, הלהיט את הרוחות והנושא עלה בפרלמנט על ידי אבנר אשר הוזהר על ידי השלטונות לא להתייצב לדיון בנושא, עקב איומים על חייו.
אבנר סרב והשמיע נאום תוכחה ועמד יחיד מול משמיציו האנטישמים.
לסנט הרומני – נבחר אבנר בשנת 1928, ובמקביל שימש  כיו”ר “הקלוב היהודי” – הסיעה היהודית  בפרלמנט (כנציג בוקובינה) שכללה 5 חברים מכל חבלי רומניה; לסגנו נבחר מישו ויסמן (מיכאל עמיר).  הוחלט שהסיעה תעסוק רק בסוגיות יהודיות לאומיות.  

“המפלגה הלאומית היהודית”

“המפלגה הלאומית היהודית”  קמה בשנת 1931 בראשות מאיר אבנר כאשר  המועדון היהודי -הסיעה היהודית בפרלמנט הוותה למעשה את הגרעין להקמת מפלגה זו.
מפלגה זו שללה בעיקרון את התפיסה שקראה להשתלבות היהודים במפלגות הרומניות והרוב המכריע של הנהגתה דבק בחזון הציוני וברעיון בניית מדינה יהודית בארץ ישראל.

מפלגה זו עמדה במרכזן של 4 מערכות בחירות אליהן התייצבה בשנים: 1931, 1932 1933 1937. הניסיונות להקים מסגרת ארגונית שתכלול את יהודי  כל חבלי “רומניה  הגדולה” הצליחו בפועל רק בשנת 1935 כאשר הוקמה בבוקרשט מועצה ציונית עליונה של כל חבלי רומניה שכללה את בוקובינה, בסרביה, טרנסילבניה והרגאט (רומניה הישנה).
מהלך זה לא פגע במקביל באוטונומיה הארגונית של כל אחת מהן והפעילות הציונית שלהם התנהלה בכל חבל ארץ בשפה אחרת: ברומנית, יידיש, הונגרית וגרמנית.  
בסוף 1936 התכנסה בצ’רנוביץ הועידה המחוזית האחרונה של ציוני בוקובינה עד מלחמת העולם השנייה ואורח הכבוד בה היה נחום גולדמן אשר הפך מאז קונגרס לוצרן ב- 1935  לדמות המרכזית בציונות העולמית.

המשטר הדיקטטורי ברומניה

בסוף שנת 1937 נסגרו בהוראת ממשלת גוגה-קוזה האנטישמית כל העיתונים היהודיים, וב – 1938 בעקבות ההפיכה של המלך קרול השני  אשר כונן דיקטטורה בהנהגתו, הושם קץ למשטר הדמוקרטי ברומניה, נאסרה פעילות מפלגתית פוליטית והושם קץ ל”מפלגה הלאומית היהודית” .

בסוף יוני 1940 השתלט הצבא הסובייטי על בסרביה, צפון בוקובינה וצ’רנוביץ הבירה (שמה הוסב לצ’רניבצי) וביוני 1941 לאחר נסיגת הצבא הרוסי נכבשה בוקובינה מחדש על ידי רומניה וגרמניה  והרומנים חזרו לבוקובינה –  בתקופה זו גורשו כל יהודי בוקובינה לטרנסניסטריה.
ב- 1944 כבשו שוב הסובייטים את צפון בוקובינה ועד היום נמצאת צ’רנוביץ – צ’רניבצי באוקראינה.

העליה לארץ ישראל

אבנר היה שותף לדרכו המדינית של נשיא ההסתדרות הציונית העולמית, חיים וייצמן, ולקח חלק בכמעט כל הקונגרסים הציונים עד מותו ; אחרי הקונגרס הציוני שהתקיים בציריך ב- 1939 חזר לצ’רנוביץ לזמן קצר ובראשית 1940נסע לישראל לחזות באירועי המכביה ונשאר בה.
עם עלייתו לארץ המשיך להיות חבר בוועד הפועל הציוני וכאמור זכה להיות בטקס הכרזת המדינה, השתתף בקונגרס שהתקיים בארץ, נכח בטקס העלאת עצמות בנימין זאב הרצל ארצה והירבה בכתיבה לעיתונות המקומית.
בזכות תרומתו לכלל יהודי רומניה, נבחר לנשיא הכבוד של התאחדות עולי רומניה בישראל (התאחדות עולי בוקובינה קמה מאוחר יותר) .

ביבליוגרפיה:

שערי דוד, יהדות בוקובינה בין שתי מלחמות העולם, הוצאת המרכז לחקר התפוצות ע”ש גולדשטיין –גורן אוניברסיטת תל אביב, תשס”ד.

שערי דוד, “המדיניות הריאלית של ההנהגה הלאומית של יהודי בוקובינה.” מתוך: ואגו ר. רוטמן ל,  “תולדות היהודים ברומניה ” חלק ג. הוצאת מרכז גורן גולדשטיין לתולדות היהודים ברומניה. תשנ”ו.

יעבץ צבי, צ’רנוביץ שלי. הוצאת  כינרת זמורה-ביתן, דביר- 2007.

Schaary David, The Realpolitik of the Jewish National Leadership of Bukovina in “ The History of the Jews in Romania part 3. The Goldstein-Goren Research center – T.A University Ed by Rotman, I. & Vago R. 2005

Reifer Manfred “ DR. Mayer Ebner Ein Juedisches Leben” –  Sefer “ press Tel Aviv 1947

ד”ר מאיר אבנר- חיים יהודיים.( גרמנית)

Glass Hildrun ” Zerbrochene Nachbarschaft ” 1918- 1938 , Sudost Institut Munchen, Oldenburg 1996.  ”  יחסי שכנות שבורים” יחסי יהודים גרמנים ברומניה.1918-1938( גרמנית)

Hausleitner Mariana, “Die Rumaenisierung der Bukowina 1918-1944” Muenchen Oldenburg 2001

הרומניזציה של בוקובינה 1918-1944 ( גרמנית)