הוא נולד בבוטושאני שברומניה ב – 30 למאי 1922 בשם ברנרד גרופר ועבר לעיר יאשי. ב-29.6.1941 .
היה בין קורבנות הפוגרום הנורא בעיר הזו כאשר יהודים הוצאו באלימות מבתיהם, רוכזו בחצר המשטרה וגם ברחובות, ושם – ירו בהם במכונות ירייה.
מי שנותרו בחיים – מוכים, פצועים, גוססים – נדחסו לקרונות רכבת בצפיפות נוראה ובחום הכבד הוסעו במשך שבוע ללא אוכל, ללא מים, וללא אוויר עד לעיר קאלאראשי.
בהתערבותה של המלכה האֵם ובהתערבות מנהלת הצלב האדום הרומני, ויאוריקה אגָרִיצִ’י, פתחו את דלתות הקרונות, ומהם נפלו ערימות של גוויות (אומדים את מספר ההרוגים בפוגרום זה בין 12,000 ל-14,000 גברים, נשים וילדים).
ברנרד, שהיה אז בן 19, שרד יחד עם אחותו כי שתה את השתן של אחיו ושל אביו, אך הם השניים לא שרדו את הזוועה.
בעיר קאלאראשי דאגה לברנרד הקהילה היהודית וטיפלה בו עד שהתאושש.
שלטונות רומניה שלחו אותו לעבודות כפייה – שם עבד בפרך במשך שלוש שנים עד קיץ 1944, כשהצבא האדום שיחרר את רומניה.
ברנרד גרופר למד באקדמיה לאמנות ביאשי ובבוקרסט (לימים הוא גם לימד שם), ושימש במאי תיאטרון, קולנוע ורדיו כאשר באמתחתו פיצ’רים ותוכניות טלויזיה.
הוא שינה את שמו לשם רומני (מברנרד לאנדרי), ואימץ לעצמו את שם העיר קאלאראשי, שהקהילה היהודית בה טיפלה בו כשהיה במצב של גסיסה.
ממשלת רומניה כיבדה אותו באותות הוקרה רבים.
ב-1965 עלה לארץ ויסד בבית צבי את החוג לקולנוע ולטלוויזיה.
קלרשו היה במאי בתיאטרון ה”אוהל”, חיבר תסכיתים לגלי צה”ל, היה בין מקימי הטלוויזיה הישראלית ובמאי רשות השידור.
הוא ביים מאות תוכניות בטלוויזיה והכין סרטי תעודה על חיי היהודים ברומניה.
ב-2011 זכה בפרס אמ”י על מפעל חיים.
הוא היווה את ההשראה לדמותו האלמותית של הגשש, סרג’ו קונסטנצה.
לו ולאולגה רעייתו לא היו ילדים – עבודותיו הרבות היו ילדיו.
הוא נפטר ב-1.5.2014, והוא בן 92.