יהודי רומניה היו מחוסרי אזרחות (גם ילידי המקום), סבלו אפליה קשה, והיו כ-200 חוקים שכוונו נגדם.

בין השנים 1900 – 1906, הרדיפות והאנטישמיות אילצו כ-70,000 מיהודי רומניה (מתוך מספר כולל של כ-270,000) לעזוב אותה ולהגר.

בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 עזבו יהודים רבים את רומניה לארצות הברית וארץ ישראל.

בין העולים לארץ ישראל, בראשית העלייה מרומניה, היו גם רבים שהתיישבו במושבות החדשות וסייעו להקמת היישובים החדשים בארץ ישראל ותחילת פיתוחי התשתית בה.

בקונגרס ברלין ב-1878 התנו המעצמות (בריטניה, גרמניה, אוסטריה-הונגריה, רוסיה, צרפת, איטליה ותורכיה) את מתן העצמאות לרומניה במתן שוויון זכויות ליהודים, אך ממשלת רומניה הקשתה מאוד על קבלת אזרחות ליהודים, ועד 1914 זכו בה 2,000 יהודים בלבד, מתוך 240,000 שהיו בה אז.

יהודי רומניה סבלו מרדיפות ומהגבלת עיסוקיהם, וכן סבלו מאנטישמיות בחוגים נרחבים, ובכללם חוגי המשכילים, ואף מהתפרצויות אלימות נגדם.

עקב מצבם הכלכלי הירוד היגרו רבים מיהודי רומניה לארצות-הברית ולארצות אחרות, והיו מהראשונים שעלו לארץ-ישראל בעלייה הראשונה.

(*** לקוח מתוך : האנציקלופדיה של השואה בהוצאת יד ושם, ההסטוריה של יהודי רומניה בהוצאת אוניברסיטת ת"א והמרכז לטכנולוגיה חינוכית.)