רומניה – מדינה בדרום מזרח אירופה, לחוף הים השחור. בין שתי מלחמות-העולם היה שטחה קרוב ל-300,000 קמ"ר.
גרעינה, ה'רגאט' (Regat) היה מורכב משתי הנסיכויות ההיסטוריות, מולדובה  (Moldavia) וולכיה (Walachia)  שב-1859 התאחדו בשלטון נסיך אחד ובריבונות עליונה של העות'מאנים;
ב-1878 הייתה רומניה למלוכה עצמאית.
ב-1913 סיפחה רומניה מבולגריה את דוברוג'ה הדרומית  (Dobrudja)  ובעקבות מלחמת-העולם הראשונה סיפחה מידי הונגריה את השטחים בטרנסילבניה שהיו מאוכלסים ברובם בבני העם הרומני, מידי אוסטריה – את בוקובינה ומידי רוסיה את בסרביה.
הסיפוחים הללו הגדילו את שטחה של רומניה בכ-50%, אך יצרו בעיות חמורות מבית ומחוץ: בעיית מיעוטים מבית, ושאיפות להחזרת השטחים שנלקחו מהן מצד הונגריה, בולגריה וברית-המועצות.
מול השאיפות הרוונשיסטיות הללו מצד שלוש משכנותיה, התקשרה רומניה ב-1921 עם שתי שכנות אחרות: צ'כוסלובקיה ויוגוסלביה, בברית ה'הסכמה הקטנה', שנשענה על צרפת, וכן כרתה ברית עם שכנתה, פולין, שאף היא הייתה קשורה בצרפת.
מערכת הבריתות ההיא הייתה משענתה המדינית של רומניה בין שתי מלחמות-העולם.

שליש מתושבי רומניה היו מיעוטים, ועד ערב מלחמת-העולם השנייה היה אחוז גדול מתושביה כפריים, ולרבים מהם לא היו חלקות קרקע גדולות דיין.
המדינה, שכלכלתה הייתה נחשלת, סבלה מהיעדר יציבות פנימית, ונמצאה בה קרקע פורייה לתנועות ימניות לאומניות, כגון 'משמר הברזל'.

המשטר הפרלמנטרי התערער, ובפברואר 1938 השעה המלך קרול  השני את החוקה, פיזר את המפלגות, הנהיג צנזורה חמורה וכונן משטר רודני בהנהגתו. בסוף נובמבר 1938 נרצחו בפקודתו כמה ממנהיגי  'משמר הברזל'  ובראשם מנהיג ה'משמר' קורנליו קודרינו, שביקש להישען על גרמניה הנאצית.
ב-13 באפריל 1939 נתנו צרפת ובריטניה ערובות לעצמאות רומניה ולשלימותה הטריטוריאלית.
ואולם, כבר לפני-כן, עם ‘ועידת מינכן’ בסוף ספטמבר 1938 וביתורה של צ'כוסלובקיה בעלת-בריתה, התערער מעמדה של רומניה;
כיבוש בוהמיה ומורביה בידי הגרמנים וקרפטורוס בידי בעלי-בריתם ההונגרים במרס 1939 , החמיר את מצבה של רומניה.
אותו חודש נאלצה רומניה לחתום על הסכם סחר עם גרמניה שאחריו שיעבדו את כלכלתה לרייך השלישי.
בחוזה ‘ריבנטרופ-מולוטוב', שנחתם ב-23 באוגוסט 1939, הסכימה גרמניה לסיפוח בסרביה לברית-המועצות.
בספטמבר כבשו הגרמנים והסובייטים את פולין, בעלת-בריתה של רומניה, ובאותו חודש רצחו אנשי 'משמר הברזל' את ראש-הממשלה ארמנד קלינסקו, ומנהיג ה'משמר', חוריה סימה, וכמה מאנשיו מצאו מקלט בגרמניה.

עם מפלת צרפת נשארה רומניה בלי כל משענת.
ב-27 ביוני 1940, ימים מספר לאחר כניעת הצרפתים, נאלצה רומניה להסגיר לברית-המועצות את בסרביה ובוקובינה הצפונית, בעקבות אולטימטום של הסובייטים ופעולות שכנוע מצד גרמניה להיענות לאולטימטום.
כעבור חודשיים, ב-30 באוגוסט, כפתה גרמניה את 'חוזה וינה', ולפיה נאלצה רומניה למסור להונגריה את טרנסילבניה הצפונית.
כעבור שבוע, ב-7 בספטמבר, אולצה רומניה למסור לבולגריה את דוברוג'ה הדרומית.

ההתמוטטות מחוץ מוטטה את משטר הרודנות של המלך מבית.
ב-5 בספטמבר נאלץ קרול השני לבקש את הגנרל, יון אנטונסקו ,להרכיב ממשלה חדשה, בעלת אוריינטציה פרו-גרמנית, ולמחרת נמלט מן הארץ;
בנו מיחאי הראשון נהיה למלך, ואנטונסקו נהיה לרודן, כונן ממשלה פשיסטית מורכבת מאנשי 'משמר הברזל' ואנשי צבא, וחוריה סימה היה סגן ראש-הממשלה.
רומניה הוכרזה ל'מדינה לאומית ליגיונרית', שרידי הדמוקרטיה חוסלו – חוקת 1938, הפרלמנט, מועצת הכתר והאיגודים המקצועיים – והוקמה משטרה ליגיונרית במתכונת הס"ס בגרמניה שפעלה במקביל למשטרה הרגילה, במיוחד נגד היהודים ואויבי המשטר.
אנטונסקו היה, למעשה, שבוי בידי הצירות הגרמנית בבוקרשט ובידי משטר שגורמים נאציים שפעלו ברומניה ניהלוהו.
בנובמבר 1940 רצחו אנשי 'משמר הברזל' 67 מראשי המדינאים ברומניה ואנשי שלטון ומשטרה, ביניהם שני אישים שהיו ראשי-ממשלה, ושלקחו חלק בדיכוי ה'משמר'.
בין הנרצחים היו גם אנטישמים, ואולם, הם היו ממתנגדי הברית עם גרמניה. ביניהם היה פרופסור ניקולאה יורגה – היסטוריון, סופר ומדינאי, שהקים עם אלכסנדרו קוזה את המפלגה האנטישמית הראשונה ברומניה והיה שר חינוך וראש-ממשלה. מעשי הרצח הללו קוממו נגד 'משמר הברזל' שבעבר התנגדה ל'משמר' ולאוריינטציה על גרמניה.
ההתנגדות ל'משמר' נבעה גם מהתוהו ובוהו בכלכלה עקב פעולות אנשיו נגד היהודים. עמדת הגרמנים במאבק המתפתח בצמרת השלטון ברומניה הייתה בעלת חשיבות מכרעת.
ברומניה היו מוצבות 12 דיוויזיות גרמניות, שנכנסו לתחומה באוקטובר 1940. למעשה, היו הדיוויזיות הללו חיל מצב, למרות שלפי הנחיותיו של היטלר אל היה להן להיראות כצבא כיבוש אלא כעין שלוחה של המשלחת הצבאית הגרמנית שנשלחה לרומניה ב-7 בספטמבר.
שאיפתו של היטלר לשמור על מראית-עין של עצמאות רומניה נבעה מהכרת מעמדה החשוב של רומניה בבלקנים ומהרושם השלילי שעלול כיבושה לעשות על שותפיה של גרמניה באיזור, האיטלקים והסובייטים.
בעוד שהיינריך הימלר נתן, במכתב לחוריה סימה, את ברכתו לרציחת 67 האישים בנובמבר, החליט היטלר להתייצב לימין יון אנטונסקו והצבא במאבקם עם 'משמר הברזל'.

בביקורו של אנטונסקו אצל היטלר ב-14 בינואר 1941 , הכניסו הפיהרר בסוד מבצע ברברוסה והעניק לו את תמיכתו, בהבהירו כי הצבא הגרמני ברומניה לא יתערב בסכסוך אלים בין 'משמר הברזל' לצבא רומניה.

 

 

ב-21-23 בינואר התמרד 'משמר הברזל' וניסה לתפוס את השלטון.
הצבא סיכל את ניסיון המרד ודיכא בדם את 'משמר הברזל', אך צירות גרמניה בבוקרשט הצילה את ראשי ה'משמר' ו-300 מהם הועברו ברכבות צבאיות לגרמניה.
אנטונסקו ביצר את משטרו הרודני הפשיסטי וביטל את ה'מדינה הלאומית הלגיונרית' (17 בפברואר), אך תלותו בגרמנים גדלה.
צבא גרמני הוסיף לזרום לרומניה, ובמרץ חנו בה כ-330,000 חיילים גרמנים, תפסו את כל מרכזיה החיוניים ואיישו את גבולותיה עם בולגריה ועם ברית-המועצות.
ציר גרמניה בבוקרשט, מנפרד פון קלינגר, היה לבעל השפעה ראשונה במעלה במדיניות רומניה.
הז'נדרמריה, המשטרה ושירות מודיעין מיוחד דיכאו את מתנגדי המשטר, ובראשם הקומוניסטים, וכן את היהודים.
בין ראשי השלטון היו אישים, כמו: ה'מנהיג' יון אנטונסקו; סגנו – מיחאי אנטונסקו; שר ההגנה – הגנרל הנו פנטזי, שר הפנים – דומיטרו פופסקו; סגן שר המשטרה ובטחון הציבור – הגנרל יון פופסקו, ואחריו קונסטנטין וסיליו; הקומיסר לענייני יהודים – רדו לקה; מושל בוקובינה – הגנרל אלכסנדרו ריושאנו, ויורשיו הגנרל – קורנליו קלוטסקו ולבסוף הגנרל – קורנל דרגלינה; מושל בסרביה -הגנרל קונסטנטין וויקולסקו; מושל טרנסניסטריה – הגנרל גאורגה אלכסינו ואחריו הגנרל – גאורתה פוטופינו.

כאשר פלשו הגרמנים לברית-המועצות ב-22 ביוני 1941, הצטרפו אליהם הרומנים, בקוותם להחזיר לעצמם את השטחים שנלקחו מהם.
ב-6 בדצמבר 1941 הכריזה בריטניה מלחמה על רומניה, ובעקבותיה הלכו קנדה, ניו-זילנד, אוסטרליה ודרום אפריקה, וב-4 ביוני 1942 גם ארצות-הברית. הודות לגודלה ולמשאביה, הייתה רומניה בעלת-בריתה החשובה ביותר של גרמניה במזרח-אירופה.
צבא רומני גדול, בן קרוב למיליון חיילים, לחם בעוז בחזית המזרח.
בסופו של דבר הוסבו לרומנים אבידות כבדות בחזית קרים, ובמיוחד במערכה באודסה, וכן בקרב סטלינגרד.
ב-1941 החזירה רומניה לעצמה את השטחים שסיפחו הסובייטים ב-1940 וכן השתלטה על חלק מדרום מערב אוקראינה, ואולם, במהלך המלחמה חזרו הסובייטים וכבשו את כול השטחים הללו.

למן ההתחלה התנגדו חוגים נרחבים ברומניה למלחמה.
רובם התנגדו לשעבודה של כלכלת רומניה למכונת המלחמה של גרמניה ולהידרדרות תנאי המחיה ברומניה עצמה.
רבים גם שנאו את גרמניה על שכפתה על רומניה ויתורים טריטוריאליים לטובת שכנותיה. לפני הפלישה לברית-המועצות פיטר אנטונסקו 50 גנרלים ו-18 אלופי משנה שהתנגדו למלחמה, וביניהם את מי שהיה שר ההגנה וכן את ראשי המטה הכללי.
למרות זאת, מנעה הסיעה האנטי-גרמנית בצבא משלוח של עוד 220,000 חיילים לחזית בברית-המועצות. בזירה הפוליטית התנגדו למלחמה הסוציאל-דמוקרטים, חברים במפלגת האיכרים ובמפלגה הלאומית הליברלית, הקומוניסטים ואף המלך עצמו.
כל ימי השתתפותה של רומניה במלחמה לצד גרמניה שרר אי-שקט חברתי מבית, והוא התבטא בתזכירים נגד המלחמה, בשביתות ובמעשי חבלה.

למן המפלה בקרב סטלינגרד בתחילת 1943 עד למהפך ברומניה באוגוסט 1944 , קירב בהדרגה צילה של מפלת גרמניה במלחמה את ממשלת אנטונסקו לעמדתם של מתנגדי המלחמה.
נעשו צעדים ליצור קשר עם בעלות-הברית ולשאת ולתת עמהן, ולשים קץ להשתעבדותה של רומניה לגרמניה הנאצית.
היוזמות הללו התנהלו בלי הפסק ברומא, בוותיקן, בברן, בליסבון, במדריד, בסטוקהולם, באנקרה, בקהיר ובבוקרשט.
תחילה קיוו הרומנים לכרות שלום נפרד עם בעלות-הברית המערביות, ואולם, משנגוזה האפשרות ההיא לחץ אנטונסקו להשיג שביתת-נשק שתכלול את ברית-המועצות ושתאפשר לרומניה להצטרף לבעלות-הברית.
הושג קונצנזוס לאומי, וב-20 ביוני 1944 הוקם הגוש הלאומי הדמוקרטי, בהשתתפות המפלגה הקומוניסטית, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, מפלגת האיכרים והמפלגה הלאומית הליברלית.
כניסת הצבא האדום למולדביה באוגוסט הגבירה את התמריץ להגיע לכלל הסכם עם בעלות-הברית.

ב-23 באוגוסט 1944 בשעה 17:00 אחר-הצהריים פרצה ברומניה מרידה אנטי-פשיסטית, הגוש הלאומי הדמוקרטי בסיוע כמה גנרלים הפיל את משטר אנטונסקו וכונן ממשלה.
ב-22:30 בערב שידר המלך מיחאי הראשון ברדיו נאום לאומה, ובו הכריז כי הממשלה החדשה קיבלה את תנאי שביתת-הנשק שהציעו בעלות-הברית וכי רומניה תצטרף למלחמה בגרמניה הנאצית.

הכרזה דומה השמיע ראש-הממשלה החדש, הגנרל – קונסטנטין סנטסקו. בהכרזת הממשלה גם הובעה התקווה שהכרעת 'חוזה וינה' תבוטל וטרנסילבניה הצפונית תוחזר לרומניה.

הממשלה החדשה חוקקה מיד שני חוקים חשובים:

  • שחרור כל האסירים האנטי-פשיסטיים, החזרת זכויותיהם האזרחיות והמדיניות וביטול כול חוקי ההפליה הגזעיים;
  • חיסול כל מחנות המעצר. הצבא הרומני התייצב לימין הממשלה החדשה והנחיותיה. ב-12 בספטמבר 1944 חתמו רומניה וברית-המועצות במוסקבה על הסכם רשמי שהיה השלב הפורמלי הסופי בפרישתה של רומניה מבריתה עם גרמניה.

למהפך של רומניה היו תוצאות רבות משקל, והוא תרם להתמוטטות המערך הצבאי של גרמניה בדרום מזרח אירופה, במיוחד בכך שגרמניה איבדה את מקורות הנפט החיוניים ברומניה. המהפך ברומניה גם השפיע על בולגריה, הונגריה וקרואטיה, לנסות ולשחרר עצמן מן ההשתתפות ב'ציר'.

 

 

(מקור: ביה"ס להוראת השואה – יד ושם )