החודשים החל מהרחקת הלגיונרים מהשלטון עד לפרוץ המלחמה בברית-המועצות נחשבים לתקופת ביניים, להפוגה בצעדים ה'בלתי חוקיים' נגד היהודים ולהסדרת המדיניות האנטישמית בצורה 'חוקית'.
ממשל היחיד של אנטונסקו קיבל סיוע במדיניות זו ממשרד החוץ הגרמני, שבמרץ 1941 שלח לרומניה יועץ מיוחד לבעיית היהודים, גוסטב ריכטר, שהיה כפוף ללשכתו של אדולף אייכמן.

 

רשמית היה תפקידו 'להדריך את ממשלת רומניה בחקיקת חוקים נגד היהודים בדומה לחוקים שנחקקו בגרמניה'.

 

בחודשים ההם נחקקו 'חוק בטחון המדינה' (5 בפברואר 1941), שהטיל על יהודי עונש כפול מהעונש המוטל על הנוצרים על אותה עבירה.
ב-27 במרץ הגשימו האנטישמים וממשל אנטונסקו חלום ישן, ונחקק החוק להפקעת הבתים בבעלות יהודים.
המשמעות הייתה שהופקעו 40,758 בתים ודירות !
רבים מיהודי רומניה שכבר סולקו ממקומות העבודה, סולקו גם מבתיהם והיו לנזקקים.
הוקם 'מרכז לאומי לרומניזציה', וה'מרכז' הפעיל טרור רשמי בעזרת החוקים האנטישמים ותקנות מיוחדות, הוציא מיד את רוב היהודים מבתיהם ומסר את הבתים לפקידי ממשלה, לקצינים, לנכי מלחמה, לאלמנות ולפליטים רומנים מהאזורים שסופחו לברית המועצות או להונגריה.
בכך גדל במאות אלפים מספר הרומנים שנהנו מהפקעת רכוש יהודים.

 

נחקקו עוד עשרות חוקים, נוספה סדרת צעדים, וכך – הושלמה תוכנית ה'רומניזציה', שמטרתה הסופית הייתה: הרחקה מוחלטת של היהודים מן החברה הרומנית.

 

אחד החוקים החשובים מסוג זה היה 'חוק העבודה לטובת הציבור' (15 במאי 1941). החוק השלים את הוצאת היהודים מהגנת החוק וחייב אותם בעבודת כפייה.

בפרוץ המלחמה בברית המועצות, סולקו בפקודתו של אנטונסקו כ-40,000 יהודים שהתגוררו בכפרים ועיירות מבתיהם.

רכושם הוחרם, חלקם הועברו למחנות מעצר וחלקם גורשו לערים ועיירות אחרות ונהפכו למקרי סעד.

 

צעד זה נכלל בישום 'החלום האנטישמי' הישן של האנטישמים הרומנים ל'טהר' את הכפרים מיהודים.

ממשל אנטונסקו היה משוכנע כי הזדמנה האפשרות 'לפתור את בעיית היהודים'. אנטונסקו ועוזריו הקרובים ראו במלחמה אפשרות ל'שחרר' את רומניה מן המטרד הגדול הזה. ואולם, שלא כמשטרים פשיסטיים אחרים, היו לממשל אנטונסקו שתי דרכים לטפל ביהודים: דרך אחת ביחס ליהודי בסרביה ובוקובינה ודרך שנייה ביחס ליהודי הרגאט וטרנסילוניה הדרומית.

 

 

(מקור: ביה"ס להוראת השואה – יד ושם )