מאת: ד"ר רונית פישר

ב – 09.10.2004 הכריזה ממשלת רומניה על יום הזיכרון הרשמי של יהודי המדינה אשר נרצחו בשואה וערכה טקס זיכרון ממלכתי.

מאז הוקמו ברומניה אתרי זיכרון מחקרי וקוימו לא מעט טקסים בנושא השואה כיום יש כמה אנדרטאות המציינות את השואה ברומניה, נציין רק כמה…. יש את האנדרטה המרכזית בבוקרשט מ-1009 אוקטובר, אנדרטה גדולה במקום חשוב בדינמיקה של הזיכרון, ובמקום בעייתי של ההתמודדות של הממסד הרומני עם הפוגרומים- ביאש. הבית של אלי ויזל בסיגט שהוסב למכון למחקר והנצחה.

 השאלה המתבקשת היא מה המניעים והמאפיינים שהביאו לכך?! יש לבחון את המגמות המרכזיות שאיפיינו את הזרם המרכזי של נרטיב זיכרון השואה ברומניה מימי השלטון הקומונסטי ועד לסתיו 2004 המהווה את נקודת המפנה.

 המעבר הדרסטי שהתחולל בחברה הרומנית בשלהי 1989 עם נפילת משטרו של צ'אוצ'סקו, ובמהלך השנה שנתיים הראשונות לממשל הפוסט קומוניסטי, היה טעון בסוגיות כלכליות חברתיות קיומיות, וטעון (עסוק) מכדי להפנות תשומת לב למחקר או לערוך דיון ציבורי באחריותם של הרומנים להשמדת היהודים בארצם.

ניתן להבין בקונסטלציה זו כיצד רוחות של המהפכה והשאיפה להיפתח אל המערב, נמנו רבים מהממסד הרומני אשר ביחס לסוגיה זו בחרו להישאר ברטוריקה הקומוניסטית שהייתה מעוגנת היטב ונמצאה כמתכונת נוחה למדי, להתחמקות מנבירה העמוקה מידי באירועי העבר, ומנטילת אחריות עליהם.

 יש לומר ולציין כי בעשורים הראשונים לאחר מלחמת העולם השני ייחס העולם המחקרי הרומני עניין מועט לגמרי באירועי ומאפייני השואה ברומניה. ולמעשה עד שלהי שנות ה -80 של המאה ה – 20 פורסמו חיבורים בודדים שהיו בעלי ערך היסטורי ותרמו תרומה משמעותית מבחינה מחקרית.

כמו במדינות אחרות, גם ברומניה החלה המפלגה הקומוניסטית את המטודולוגיה וכתיבת ההיסטורי של מלחמת העולם השנייה.

 על האירועים הגיאו פוליטיים (כמו אירועים אחרים בהקשר זה למיעוט היהודי), ממש בתום המלחמה התפרסמו המחקרים הראשונים שבוצעו ע"י ההיסטוריונים הרומנים שבחנו את המהלכים האנטי יהודיים ברומניה תחת שלטונו של אנטונסקו.

מחקרים אלה מייצגים התייחסות בוחנת במעשי הרצח הגירוש והפגיעות האחרות שסבלו יהודי רומניה בעת הזו, באופן נרחב ומקיף ומכילים מסמכים חשובים ועדויות של ניצולים.

אלא שכבר במחקרים האלה עולה המגמה הממקדת את תשומת הלב לחלקה של התנועה הפשיסטית, הפוגרומים מיוחסים בהרבה מקומות כאשמת הקולקטיב של הליגיונרים והאחריות הכללית למדיניות האנטי יהודית מיוחסת לממשל הפשיסטי של אנטונסקו. מגמה זו התחזקה בשלהי שנות ה-40 עת ניצלו השלטונות החדשים את אירועי הרצח וההשמדה של יהודי רומניה, לצרכים הפוליטיים שלהם, אם לשם עריכת משפטים לפושעי מלחמה רומניים ואם ככלי תעמולתי כנגד יריבים פוליטיים בזירה הרומנית או המזרח אירופאית.

מגמה זו התחדדה עוד יותר בשנות ה 50 כחלק ממאפייניי המשטר הפשיסטי הדיון בהשמדת היהודים הוצג כחלק מהמאבק האידאולוגי בין הערכים השוויוניים של השמאל הסוציאליסטי, לבין ערכי הגזענות של הימין הפשיסטי, בעת הזו מיטשטשת דמותו של הקורבן היהודי, ומתרבים המקרים של סילופי נתונים או התרחשויות בתולדות קהילות ישראל ברומניה, בעת המלחמה.

עד אשר בשלהי שנות ה-50 מטשטש הדיון בהשמדת יהודי רומניה והוא נעלם ממסגרת השיח הציבורי והתקשורתי מתוכנית הלימוד והמחקר הרומני.  בשנות ה-60 בשיאה של המלחמה הקרה והמאבק הבין גושי, הפך נושא השואה למוקד ניגוח ברומניה.

 בעשור זה התפתחו בהיסטרוגרפיה הרומנית מגמות של שנאת זרים ולאומנות שהביאו להתפתחות של מחקר היסטורי חדש שפסח על קורות חלק גדול מהקהילות היהודיות ברומניה בשנות המלחמה. מגמה זו התפתחה לא מעט בהובלת מכון מחקר שנוסד כבר ב 1951 "המכון למחקר היסטורי סוציו פוליטי של הוועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית הרומנית".

 בשנות ה 70 עבר ההסבר לגורם האחראי למותם של קבוצות הקורבנות האנטי פשיסטי ממוקד אחריות לאומי רומני של אנטונסקו,  למוקד אחריות חיצוני.

בתקופה זו המחקרים בעלי המגמה הרוויזיוניסטית – לא זו בלבד שצמצמו את מספר הקורבנות מקרב התושבים הרומנים היהודים והצוענים, אלא ייחסו את האחריות למעשי הרדיפות- לגרמנים או להונגרים בהתאם לשטח המדובר.

 בשנות ה – 70 וה – 80 התחזקה עד מעוד הטענה שהפכה להיות קו רשמי חזק של ההיסטוריונים הרויזיונסטיים הקומוניסטים, כי רומניה לא שיתפה פעולה עם תוכניות ההשמדה של גרמניה הנאצית וכי ההתנגדות הזו לנאציזם מהווה בבואה המשקפת את ההומניזם הלוחמני של העם הרומני….

אשר בזכותו לא התחוללו ברומניה פשעי זוועה נוראיים כמו שהתרחשו במדינות אחרות בביצוע גרמניה הנאצית ובני ברית אחרים שלה.

 כחלק מטענות שהתבססו מטענה זו, התחדדה גם הקביעה כי הממשל הרומני לא הסגיר נפש חיה לידיהם של הפושעים הנאצים.

 עם קריסת העידן הקומוניסטי , ונוכח האירועים הדרמטיים שהביאו לקריסת שלטונו של  ממשל צ'אושסקו ב 1989 והמהפכה העממית כנגד הקומוניזם.

ניתן היה לצפות כי מהפכה דומה תתרחש גם בנרטיב הזיכרון הלאומי הרומני ביחס למלחמת העולם השנייה ובמיוחד ביחס לשאלה היהודית… אך לא כך היה! בשנים הפוסט קומוניסטיות הראשונות ניקרת בשיח ההיסטוגרפיה הרומנית הרשמית, התבצרות בנרטיב הקומוניסטי. עדות חשובה לקושי להפוך שינוי מגמות בתפיסת הממסד הרומני או באחריותו לאירועי השנאה במדינה עולה מתיאוריו של פרופסור פול שפירו ראש המרכז לחקר השואה של מוזיאון השואה בוושינגטון, אשר תאר ב 1966 את נסיעתו בקיץ 1991 (ביחד עם אחרים) לרומניה למען איתור מסמכים היסטוריים ברומניה, מדבריו עולה בבירור היחס המתחמק שאליו זכה מראשי הארכיונים  הלאומיים הרומנים הוא מציין כי במקביל לחוסר שיתוף הפעולה הראשוני מצידם, הודגשה העמדה הרשמית שגורמי הממשל האלה מציגים, באשר ליחס החיובי של רומניה כלפי הודיה בשואה בהדגשה "כי רומניה הייתה חוף מבטחים ליהודים, וכי גם אם פרעי אדם מסוימים, בפריפריה, חוללו מעשי זוועה, הרי האבדות הממשיות שידעה הקהילה היהודית של רומניה בשל טרנסניסטריה, היו מידי הגרמנים ולכן כדאי שתחפשו תעודות ומסמכים בארכיונים הגרמניים".

 לצד פתיחת הארכיונים, כאשר בוחנים את הטענות המרכזיות שהציגו כמה מההיסטוריונים המשמעותיים ביותר ברומניה בעשור הראשון לאחר נפילת הקומוניזם, עולות תהיות:

  1. ברומניה לא התרחשה שואה בכלל.
  2. רומניה הייתה חוף מבטחים ליהודי רומניה.  והייתה נמל חשוב במסעם לפלשתינה.
  3. ברומניה לא הוקמו מחנות ריכוז והשמדה או אם הוקמו מחנות והיה גרוש ופוגרומים, בעיקר בטרנסניסטריה, הם היו באחריות ובביצוע של היחידות המיוחדות של הצבא הגרמני.

 במקביל בתקופה זו מתחילה ריהביליטציה על דמותו של יון אנטונסקו, ומתחולל בחלק מהמקומות טשטוש של מקומו באחריות לגורל יהודי רומניה, עולות גם טענות המכירות בפגיעה ביהודים ,,אך,, המספרים נמוכים בהרבה מאלה המוצגים במסמכים הרשמיים בטענה שהם מסמכים יהודיים.

בתקופת צ'אושסקו ההיסטוריונים הרויזיוניסטיים הציגו נתונים שכאלה חלקם חברים בליגה של יון אנטונסקו.

אחד ההיסטוריונים יון אלכסנדר מוניטיאנו טען לדוגמא "כיצד יכול להיות שבמשך מחצית מאה לא ידע אף אחד על שואת יהודי רומניה ואפילו הודו לנו על שהגנו על היהודים, והנה תוך לילה אחד הפכנו לפושעים, מדוע סלחו לנו במשך 50 שנה? בגלל העיניים היפות שלנו?"

חשוב להדגיש כי במקביל לאותם חוקרים רויזיונסטיים מתפתח שיח נגדי של היסטוריונים רומנים שיוצאים כנגד הטענות הללו באותם שנים, ומבקשים להציג את המהלכים של התקופה החשוכה הזו בתולדות רומניה, באופן נאמן למציאות ההיסטורית.

התפתחותן של מגמות קוטביות אלה ואופן כתיבת ההיסטוריה הרומנית של תקופת השואה בשנים הראשונות שלאחר תקופת צ'אושסקו, היו בעלות השפעה מעניינת , לא רק בהתפתחות השיח המחקרי אלא גם על התפתחות היחס הציבורי והמהלכים הפוליטיים של הממשל  לעיצוב זיכרון השואה.

שכן כידוע בעידן הפוסט קומוניסטי ברומניה כמו במדינות רבות אחרות מהווה ההיסטרוגרפיה של השואה אבן בוחן משמעותית, להבנת התהליכים הפוליטית חברתית שהתרחשו לאורך העשורים הקודמים.

בעשור האחרון הפכה שנאת יהודי רומניה בהיסטרוגרפיה הרומנית לסוגיה, רלוונטית ביותר בממדים של עיבוד העבר , והניסיונות לקדם דיאלקטיקה של נירמול.

 מהלכים אלה של התמודדות עם העבר הטראומתי ואולי הלא נורמאלי (בוודאי הפשיסטי והאנטישמי) מצד שתי האסכולות הקוטביות, מסבירות את הקמתם בשנים הראשונות של המאה ה – 21 של מוסדות מחקר והוראה והנצחה – הן של הרוויזיוניסטים והן של הממסד או של גורמים יהודיים.

 בעשור האחרון נודע לסוגיית עיבוד נושא השואה, משקל לא מועט ביחסים הדיפלומטים בין רומניה לישראל ובזירה הבינלאומית וזכורות אמירותיו של הנשיא דאז יון אנטונסקו שאמר כי "ברומניה לא התרחשה שואה של העם היהודי"

ולאחר מכן יצא במספר תיקונים.

 בתקופה שרומניה נקטה את המהלכים החשובים להצטרף לאיחוד האירופאי, האמירות הללו של מנהיג מכהן מביעות התנערות הבוטה , שהיו כמובן בזירה הדיפלומטית הישראלית ובעקבות התבטאות זו הוקמה וועדה בראשות אלי ויזל.

 מדברי השגרירה הרומנית בישראל הגברת אנדריאה פסטרנק בפתח יום העיון שאת ההתייחסות ליהודי רומניה הבאתי לעיל : "באמצע שנות ה – 90 (של המאה ה20) כשהייתי בארץ, ודרך השיחות שהיו לי, התחלתי ללמוד מחדש פרק מאוד חשוב בהיסטוריה של רומניה, והיסטוריה של היחסים הבילטרליים, וצריכים לתאר נערה שהגיעה מרומניה ולאחר כל השינויים ומנסה לספוג בתוך עשור כל מה שלא למדנו, כל מה שהיה הפוך מאז שבשנות ה – 80 שהיו שנים לא טובות לחופש הדיבור ברומניה.

ולא רק ללמוד ולהבין את ההקשר, אבל גם לעשות סדר, להבין דרך איזו היררכיה צריך להבין את כל ההיסטוריה של רומניה. זה הוזכר כדי להסביר מה היה תפקידם של האנשים בישראל (לגבי) , תפקידם היה לשקף פרקים בהיסטוריה הרומנית שלא היו מוכרים לרומנים, הראשון שדיבר עליהם היה ז'אן אנצ'ל ואח"כ להכיר את ההיסטוריה הזו לציבור הרומני ולא רק לקהל הרב, אלא גם למומחים, ולאלה שמלמדים היסטוריה ברומניה. והיה גם עוד תהליך מאוד חשוב, זה היה המאמץ הממשלתי ברומניה לתמוך בחקר הפרק של השואה ברומניה, שבאה לידי ביטוי בוועדת ויזל.

יש לציין שאני זוכרת בכנס האחרון שהיה בבוקרשט (היו עוד כנסים בירושלים ובוושינגטון) בנוכחות שר החוץ הרומני דאז, וד"ר רפי ואגו סיכם את עבודת הצוות הישראלי, ואני מאוד גאה שהיום לאחר עשור (2014) מלאו 10 שנים לוועדה, אפשר להסתכל ובדיעבד לראות שעשינו דברים מאוד חשובים עפ"י המלצות הוועדה, וכאשר רומניה תעמוד בראש "ברית בינלאומית לזכר השואה", אז נטפל בנושא (שרומניה תדעדף אותו) "האנטישמיות ברשתות החברתיות"- המלחמה בהם. אנחנו חושבים שהמגע בין האנטישמיות לבין הרשתות החברתיות והתקשורת הוא נושא מאוד חשוב, ומקווה שנוכל לעבוד יחד עם כל ארגון וחוקר בנושא הזה, העומד בעדיפות לשנים הקרובות. ובלי קשרים שנעשים עם אנשים פרטיים, לא ניתן להגיע לזה כי קשרים הם לא אבסטרקטיים."